שיחה כללית

1.3.1930   

(ספר 6 דפים 55-59)  

משה ג. למשקנו יש סיכוים, למרות למרות את ההצלחה עד עתה: התפתחות שוקי הארץ, השקאה ואינטנסיפקציה(הגדלת האינטנסיביות); אולם כיום רק מתוך המצב המשקי אנו באים לבדוק את היסודות ולחפש פתרונות: העלאת פריון יום-העבודה וכו’. יש לחפש את הסיבות להופעות אלו, דרור למשל, מוצא סיבה בתנאים אובייקטיבים שהארכת תקופת התקציב הזיקה לנו, אלא אי אפשר לראות בזה את הסיבה העיקרית: אין לחשוב שאחר הפסקת התקציב יגדל הלחץ החיצוני והרגשת החובה מצד החברים. – יש לבדוק ולשנן את העובדה שכיום בשנה ה8 לקיום המשק יש הופעות התרשלות וכו’ בעבודה, אלא צריך לחפש את הסיבות יותר במבננו הארגוני. אנו משק קולקטיבי ולא אדמיניסטרטיבי, ולכן יש לשתף את כול העובדים בהנהלת ועריכת תוכניות הענפים. יש לשמוע עוד דעות נכנעות לפקודת אחרים והתנערות מעול אחריות. יש לשאוף לביקורת עצמית של הפרט על תוצרתו הוא מתוך בקיאות בעבודה והנהלתה. – העלו כאן לפנינו: אנשים חולים אינם מוצאים כאן את עבודתם, אבל אין לדבר על 80% חולים והלוואי והיינו לפני זה מתפנקים יותר ושומרים על בריאותנו. כשמנדל וצבי העמידו את השאלה הזו, הרי היא עומדת, אני מסכים בהרבה לדברי דרור: יש לראות מעבר הקבוצות ששאלות כאלו חשובות לעתיד (ניצול החזק ע”י החלש). אין לקוות למשק מוצלח עם אנשים חזקים בראים רק, כי המשק לא יהיה שלו. – קשה להגיד שקל להתגבר על כול הקשיים שמנו כאן, אבל כאן יש לחפש ונוכרח למצא. אין להגיד שבמשק חקלאי ואף אינדבידואלי יש פתרון לשאלת זקנה ואינבלידיות,  כי יש עבודות מתאימות במשק טוב ובנו – יתכן שתנאנו קשים ביותר, אבל אין לגזור אלא לחפש פתרון בענפים שהולכים וניבנים.

ממניה: מציאה לארגן בשביל כול הסביבה נקודת ישוב בשביל זקנים. אפשר להשיג עזרה מהחוץ. כבר כיום יש לדאוג להורי חברנו. אנו שולחים לחו”ל כספים בתורת עזרה להורים אלה. לפעמים כמובן המצב הרע של ההורים בחו”ל טוב מהטוב שלנו כאן. ע”כ צריך להביאם הנה ולישב אותם לא בבית-אלפא מפני התנאים הקשים.

סמט: יש להגיע לתכלית הבירורים. בירור הוא סיום של 3 דברים. בראשית היה המעשה. הוא סיום והגדרה של פרוצס מו מד. הבירור הזה הוא סמפטום למצב של אקטואליות של שאלות רבות.
אם נצליח לרכז את הדעות לכוון ברורת הרי טוב.
מצב המשק לא טוב, אבל אנו נכנסים לפעמים לפנות השקפה שאינה נותנת לראות את כול שטח חיינו. ברור שחברה כשלנו מתקיימת רק בתנאים ידועים, יש לי הרושם שאנו עדין לא יכולים לגזור על עתידנו. אין אנו יודעים עוד ומכירים את אמצעי התוצרת שבידינו. עכ”פ אי אפשר להגיד שהניסיון מספיק בשביל לדעת את גבולותינו. רק אז נדע שאין לנו לעשות בתור קיבוץ פה כלום, א”ג צורה אחרת חברתית בב”א תתקיים. – לכל מפעל נחוצה אמונה ותקווה. – נראה את כוח רצוננו. אנו נוהגים להשוות א”ע עם כל מיני איכרים וכו’ רק לא בודקים א”ע; אני חולק על תכליתיות השואות אלו עם איכרים אידיאליים. אנו מוכרחים להתחשב עם חברנו ותנאינו ולכוון רק מתוך הנתונים האלה, עד כמה שזה אפשרי. הרי אמת ידועה היא שהנושא של המשק הוא העובד; הרי יש הבדל יסודי בין יחס עובדים במשק פרטי ואצלנו.  שם התועלת האישית והלחץ של עוני, איני מאמין ששני הכוחות יכולים להפעיל בנו את האיניציטיבה(יוזמה) ומרץ, פני הצורה החבר ואיפונו ע”י העבר. ביחוד הטפת מוסר הוא אמצעי פדגוגי נושן. – אצלנו אין דרך אחרת מאשר ענין החברים בכל, כמובן קשה למצא את הדרך לעניין בכל ערכנו החברתיים והמשקיים, אולם אין כאן מקום להיכנס לדבור בשאלה רחבה זו. – ברם ענין יש לעורר ע”י אחריות ופרספקטיבה, הפסיביות ואדישות נובעת מלאות חברתית וחוסר פרספקטיבה, יש גם כאן להיזהר מהגזמות כי הבזבוז אינו כ”כ גדול, האיחור בקימה וכו’. ההגזמה רק תזיק. רב חברינו מתחשב עם עניני החברה בסיפוק צרכיו, אל תעוררו את “מרה שחורה”.
איני מאמין גם בהאשמה כי כבדים אנו ודואגים רק לעניינינו הם קרובים ולא לדברים יותר רמים. אני חולק על זה בהחלט וגם מציאותנו מוכיחה על שקר פרינציפ ה(מילה לעזית).
אני גם לא התייאשתי מאחדות פוליטית של קיבוץ בעתיד, כי איני מאמין שקיבוץ קיים ע”י אינרציה; יש בנו כוחות חברתיים לטנטיים אשר א”א עתה להפעילם בהכרה, אבל בעתיד העניין המשותף יעוררם. – אנו לא נמצא תרופות מסוימות, אבל מתוך עבודתי, חושב שיש אפשרות להפעלה: בנטיעות אנו מנסים את זה בהצלחה ע”י מסורת העבודה על אחריות מלאה של העובד. עליו גם כל הסידורים. אל לנו להאחז בפרטים פיקנטיים. – בעניין החולים: ענין כזה יכול להופיע מחר בנקודה אחרת, מה נעשה אם המשק שלנו לא יישא את ההוצאות הכרחיות. אבל עלינו לדעת שאנו קיבוץ ומשק רק אחד מחלקי חיינו. ואל לנגוע ביסודות הקיבוץ.
גם אני חושב שאדם יכול בכבוד להתפרנס מחוץ לחקלאות, אבל אל לנו לתת עצות, רק עזרה יכולה להינתן לחבר שמביע את רצונו החופשי לכך. – ידיעה על התקציב, קטנה בב”א אצל רבים. אם אנשים ע”י הגה המשק חושבים שיש צורך בהוספת אנשים, הריני מקבל זה.

 אליהו: שיחה אצלנו היא או שעמום או מלחמת קיים. בשאלת קבלת 15 אנשים בתור עובדים וחברים, הרני מברך את החלטתנו זו. אבל אם אצלנו מצב של מחלה, הריני מבין שנחוץ ניתוח, מוטב היה לחשוה לפני זה. חברה היא הגדרה מטשטשת מאד, מוטב ואפשר להיות קואופרציה טובה ויחד אם זה קומונה מאשר חברה רעה. אדגיש את העניין הכי חשוב: העניין הארגוני המפעיל את הפרט; על עצמי אגיד, שתמיד פגשתי התנגדות חזקה ופשוטה מצד הארגון וההנהלה ולא רק לי זה היה, אלא נגד כולם ורובנו הסתגל לזה וצמצם את האיניציטיבה(יוזמה) שלהם. הסכנה של איניציטיבה חדשה בידי אנשים חדשים תהיה רבה, אולם יתכן שנוכרח עי”ז לגשת לכול באופן פחות “חברתי” ויותר קואופרטיבי. לא במקרה נגענו בשיחות אלה בשאלות עזרת קרובים וכו’, – ידוע לי שאנו לוקחים את הוצאותינו מאין, אבל אין להמשיך לדבר עליהן כמקובל. ידוע שהצרכים גדלים יותר מהר מההכנסות, אבל הגבלותינו הן פיקטיביות, כי אינן מקילות על החבר הנגוע. אם וע”הח מופיעה כתובע כללי ודורשת אתנו החלטה בשאלה שאף היא לפני זה לא מצאה תשובה. אנו מתייחסים לא בהבנה אלא סנטימנט לחברים. אני שמחתי לדברי מנדל שכול מי שיכול להרגיש א”ע בחוץ שלם ופה לא, הם מחשבה נכונה ובריאה. אנו סובלים הרבה מגישה סנטימנטלית לשאלות כמו שאלת כלכלת חולים ועי”ז הזנחת הבריאים שהם על גבול המחלה. בשאלת טפול בחולים איננו נוגעים מתוך הרגשת בושה, כאילו הדבר הזה אינו סובל את אור המספרים הברורים והביקורת. – לא היינו יכולים לעמד בפני בקורת אם התיחסותינו הלא הגיונית אשמת אם הוספת אנשים חדשים תצוצנה שאלות. – אינינ מתאונן על רוע ההנהלה כי היא תמיד מתאימה לחברה – נושאה, כי חברה הנותנת את הפטנטים ליחדים ויוצרת אוטוריטטים.

פילק: חוסר באנשים היה מורגש זה זמן רב בכול פינות העבודה. האם הוספת האנשים תוכל להבריא את מצבנו, זאת היא השאלה אשר יעננה אחריה את כל השאלות אשר הופיעו. – הננו תמימי דעה כי מצבנו המישקי הוא רע. – כן גם הננו תמימי דעה בשאלת דיספקטיבות של המשק בעתיד. בשטח של כוון ההבראה הננו מאוחדים בדעה, דהינו בתיקון הדברים התלויים בנו עצמנו. ההבדל הקיים בתפיסת הדברים ואופן התיקון. איני מסכים להערכתנו ברור חברים והופעתם במשק. איני מסכים להערכתו של דרור, אני חושב כי מחוץ ללחץ חצוני נחוץ כוח פנימי כדי להגבר על הקושיים. ההבדלים בתפיסה אינם מיוחדים רק לנו בקיבוץ, זאת היא חוליה אחת בפרוצס כללי ניסיונות יצירת חברה על יסודות חדשים. שני הזרמים אלה הם המיוסדים על פרנציף אינדיבידואליסטי והשני הקולקטיבי. האילוסטרציה: ההשוואה התמידית לאיכר בתור כוח כלכלי של יחיד. ההבדל הזה מתבטא בכול שטחי החיים שלנו. הקו האפי של הפרנציף הראשון הוא העמידה על הפרט הבודד וההתחרות בפנים ובחוץ. אנחנו מוכרחים להסתגל לתנאי כלכלה הכללים השוררים סביבנו מ ך זה הגענו לחיפוש אחרי השלטת המקצועיות בניגוד לטביעה להקיף מספר רב של חברים בעבודה. הפרנציף של ההתחרות בפנים מבחינה משקית מצד אחד והעבודה כי החיפוש אחרי מקצועיות לא נעשה באופן חברותי ה נק ה בחיים וגרמה להעצמת מספר רב של אנשים מחוץ לתחום ענין העבודה וענין בעבודה.

איש מסוג שלנו לא יוכל בעומדו בפריפריה של הדברים למסר את כל כוחו למשק ולחברה – האחריות אינה יכולה להתפתח. – החבר נהפך לעובד הממלא את חובתו בלבד. הפתרון הוא הפעלת החברים ע”י יצירת זיקה וקשר בין החבר והמעשה במשק. זה יעשה ע”י רצון מתאים של האנשים העומדים בראש הדברים וצורת ארגון נכונה. הדבר הראשון חסר. הייתה מסירת אינפורמציה אולם רצון להפעלה לא היה. העדר ההכרה כי לא על מספר מצומצם של אנשים יבנה המשק הקיבוצי חסרה. – גם בשאלת הארגון המתאים טרם נפתרה. המועצה המשקית הוצעה פעם אולם לא נתקבלה והצעה אחרת לא הופיעה. – במקום לפנות בהשוואות לקבוצה קטנה או גדולה, עלינו להתרכז בתחומינו אנו כי צורת חיים שלנו מבטיח בפני צרות איפק. – עלינו לחפש ארגונים מתאימים (מועצה משקית). – כחות מקצועיים עלולים אומנם להפעיל את התקדמות המשק אינדיבידואליסטי, אולם עלינו לחפש את האנשים בתוכנו ולא מתוך פרספקטיבה של צורך השעה כ”א מתוך פרספקטיבה של שאך. עלינו להרבות את מספר האנשים העומדים בתוך העניינים. – התפיסה אינדיבידואליסטית יוצרת גם את הבדידות שלנו בתור קיבוץ בתוך התנועה הקיבוצית. העמידה המצומצמת הזאת המעמידה את הפרט ובזה את הקיבוץ על שאלותיו הוא, מבודדת את הקיבוץ בתוך התנועה הקולקטביסטית. בדך זאת אין תקומה לקיבוץ באשר יש בזה מהפגיעה ביסוד קולקטביסטי כ”כ במציאות שלנו בתור גוף אחד אומנם אולם אחד מכאלה העומדים במערכה. במערכה נחוץ קשר בין הלוחמים. המלחמה גוררת אחריה הפסדים
באנשים (בריאות וכו’) ע”כ נחוצה רזרבה אשר תמלא את בחסר. העדר ההכרה הזאת יביא לייאוש ורק ההכרה הזאת תביא אותנו לפתרון כל שאלותינו (עבודה וארגון פנימי, חנוך, חולים). מצב אחר קיים בצורת חיים אינדיבידואלית. – התפיסה הזאת הביאה אותנו ללאות פנימית. אצלנו נשכחו היסודות אשר הביאונו לחיים קיבוציים. חסר המנוף הרעיוני של הקיבוץ בתור צורת חיים לא של הפרטים הנדונים כ”א של תנועה שלמה. על יסוד של חופש פרנסה בלבד אי אפשר לקיים קיבוץ, נחוץ רעיון מרכזי אשר יניע את החיים. עזיבת החברים אשר למדו מקצוע ידוע מוכיחה את זאת. – אני מסיק כי מקור הרעה הוא לא באופן התנהגות הרעה של החברים. את מצבנו נתקן ע”י הפעלת החברים, ע”י קשירת קשרים עם כל התנועה. את הכרת החברים (הקולקטביסטית) נגביר ע”י הסברה והעלאת שאלות איינו להכרת חברים.   

שיחה כללית

8.3.1930   

(ספר 6 דפים 59-63)

דוד פ. בקשר עם קבלת חברים לפי דברי פילק התברר שאין ביכולת הקיבוץ הארצי להרכיב מיד קבוצת חברים קבועים בשבילנו. חברי הקבה”א היגעו לדעה שרצוי עכשיו להרכיב עכשיו באופן איטי קבוצת אנשים ע”י בחירה אישית בארץ ובגולה, מה שיבטיח בחירה רצויה וקליטה מובטחת. בישיבת הועד הפועל בהשתתפות אפרים ר. ופילק בררנו את שאלות העבודה הקשורות בקבלת חברים. קבלת חברים זמניים השנה ודחיית קבלת חברים קבועים לעוד שנה יעמיס עלינו קושי גדול וירחיק את היטבוליזציה בחברה ובמשק לעוד שנה. הובעה סברה שכדאי להעלות שאלה של פניה לקיבוץ המאוחד ולחקור אם אפשר משם להשיג חברים קבועים.
זה מסור לשיחה לדיון ולהחלטה.

ממינה: לדעתי היה יותר רצוי לקבל אנשים בודדים מאשר בבת אחת קבוצת אנשים. לא הייתי נמנעת אפילו מלייעץ את הפרסום בחתונות.

פילק: לדעתי השאלה אינה טעונה בירור חדש. בישיבה דהיום עורר את השאלה מנדל. בשיחה בקיבוץ בבנימינה הובעה דעה חיובית ביחס לשליחת אנשים אלינו, אלא אנשים שיהיו מוכנים לבוא אלינו אין. מתוך זה התברר לי במו”מ עם הועד הפועל של הקב”ה שיש צורך עכשיו לפתור באופן זמני את שאלת העבודה והסיכויים לאנשים קבועים הם כאלה: נמשכת עוד עליה מקיבוץ
עליה א’ מפולין, מקור שני קבוצת שומרים שנמצאים בהכשרה בהולנד, שלישת אומר חזן אשר עומד עכשיו לנסוע לחו”ל ולעשוק באופן מיוחד בחיפוש אנשים בשבילנו. לדעתי זאת היא דרך רצינית להבטחת אנשים בשבילנו. מצאנו בחינה מעשית שזאת היא הדרך ההולמת. מחר צריכה להיות ישיבה שבה נדאג גם לקבוצת החברים הזמניים ואפשר שבשבוע הבא יוכלו החברים הזמניים להגיע הנה לעבודה. אחרי השיחה האחרונה חשבתי שהדרך הזאת שהוצעה לפני הקיבוץ נתאשרה על ידי הקיבוץ. הערעור של מנדל בישיבה היום הייתה בשבילי הפתעה.

מנדל: מדוע אני עוררתי את השאלה הזאת היום מחדש? אנחנו החלטנו שבאם לא נוכל לקבל מיד אנשים קבועים אזי נביא חברים זמניים לעבודה. אולם בכל שיחותינו התאמצותנו הייתה מכוונת לקבלת חברים קבועים. היה מדובר שלפחות חצי מספר אנשים צריכים להיות קבועים ובמקרה כזה היינו יכלים גם לקבל עוד מספר זמניים. לאחר שהקיבוץ הארצי לא הצליח במעשה זה ולאחר שאין סיכויים מן הקיבוצים הקיימים בארץ ומן העלייה הבאה עכשיו, צריך לחשוב אם זו היא הדרך הנכונה. צריך גם להביא בחשבון שהעלייה החדשה שתתחיל על חשבון מכסת הסרטיפיקטים של חצי השנה השני תהיה מורכבת מאנשים צעירים מאד ולאחר הכשרה קצרה אני מאמין גם שהקיבוץ הארצי ישלח אלינו אנשים שקבלו הכשרה בהולנד ולא יחזיק אותם בשביל משקיו הוא. אם הקבה”א יוכל להרכיב לנו כעת קבוצת אנשים קבועים 6-7 והשאר זמניים אני אסכים גם עכשיו. יש לנו עכשיו כ25 פועלים זמניים ולהוסיף עוד 15 הרי זה 40 איש זמניים בשביל השנה הזאת. מה זאת אומרת בשביל הסדור בעבודה זה ברור. בשיחה בסדור העבודה לפני 3-4 שבועות החלטנו להתעניין בקבוצות קטנות ובקיבוץ המאוחד. אז באו החברים מן ה”תא” והציעו את פעילותם בקבה”א. אנחנו הסכמנו. לפי המצב של היום אם נקבל אנשים זמניים, אזי אנחנו קשורים ולא נוכל לדאוג לקבוצת חברים קבועים ממקום אחר. דבר אחר אם הקבוץ הארצי יתחייב להשאיר את החברים הזמניים קבועים עד אשר יבואו הקבועים בהחלט. אז השאלה היא יותר קלה.

פילק: אי אפשר להגיד את הגבול של הזמניים. חזן מעריך שבמשך חצי שנה יוכל להרכיב קבוצה קבועה.

מנדל: אני מציע לדרוש מן הקבה”א שהוא ירכיב לנו קבוצה של 6-7 אנשים קבועים והשאר זמניים.

אפרים ר.: על השאלה אם הקיבוץ המאוחד

משה ג. אינני רואה שהשתנה איזה דבר. טוב יהיה אם נרכיב קבוצת אנשים קבועים לא בחיפזון ובינתיים נבטיח לנו אנשים זמניים לעבודה. צריך להאיץ בקבה”א שיזדרז עם סדור הקבוצה.

מנדל פ. החששות של מנדל הם נכונים. אולם הוא בא באיחור זמן. האשם העיקרי הוא אפרים באשר הטלנו עליו להתעניין גם במקורות אחרים והוא לא מלא את זה. היות וזה לא
נעשה [מילה לא ברורה] הקבה”א הגענו לאיזו נקודה צריך לאחוז בה. אולם אם הקבה”א לא יוכל להתחייב לזמן קצוב להרכיב קבוצת חברים קבועים, אזי נצטרך להתיר את ידנו.

תמר: אני מסכימה להצעתו של מנדל פ. ולעמוד בתוקף כלפי הקבה”א שימלא את הבטחתו. צריך להמריץ את הקבה”א.

דרור. האם חברים זמניים ז.א. הם חברים בקיבוצים אחרים ובאים הנה מתוך התנדבות?

פילק: החברים שיבואו הנה בתור זמניים הם מן העלייה החדשה שלא יבואו הנה בהתקשרות, אבל יתכן שיישארו. אפשרות שניה קבוצת אשים מתוך הארץ שעומדים להיות גרעין בשביל
קיבוץ חדש. – הפעולה מוכרחה לעשות מבלי שתהיה אפשרות פעם לערער.

אפרים ר. לו היה לי הבטחון כי פנינו למקרות אחרים מחוץ לקבה”א לא אזיק על פתרון השאלה בתוך הקבה”א, הייתי מסכים לדעתו של מנדל ר. אולם לפי מצב הדברים הנני מתנגד לפעולה מחוץ לקבה”א. שאלת הוספת האנשים תעמוד לדיון במועצה ה פילה של בקבה”א בתור פרובלמה כללית גם של הקבוצים השומריים.

דוד נ. הקושי שמנדל ר. הציג אותו הוא רציני; אבל ברור לי שאי אפשר לנהל את הפעולה בשתי חזיתות. –  יש הצעתו מאליעזר על 4 בחורות מן הגולה. הקשר עם הקבה”א לא יכול למנע בעדינו לקבל אותן כמו כן לא נוכל שלא לקבל אנשים שיזדמנו אלינו במשך הזמן.

ממינה: בשבילי זה היינו אך לפנות לקבה”א או לקיבוץ המאוחד. אנשים חדשים לא ירצו ולא יוכלו לקבל על עצמם את הקושי שישנו אצלנו. במקום זה היה צריך להתעניין בפועלים הנמצאים בארץ שהיו בקבוצות בתל-יוסף או בעין-חרוד ושבוודאי היו מסכימים לבוא אלינו.

פילק: מתוך המו”מ יש לי הכרה שהדברים יעשו עכשיו בכל המרץ. התחייבות מוחלטת לזמן קצוב בוודאי לא תוכל להינתן. לדברי דוד נוימן אנחנו כורתים חוזה עם הקבה”א. הקבה”א לא היה מסכים היום אלא לשלוח קבוצה שלמה מתוך חשש שאנשים מועטים ינתקו כאן מן התנועה. ואם אנחנו נקבל בינתיים אנשים ונדרוש מן הקבה”א מספר יותר קטן יתכן שהקבה”א יסתלק.

בנימין: מסכים להצעתו של מנדל פ. לסמוך על זה שהקבה”א יגיע בעצמו לכוח הזה. אי אפשר מפני זה לא נוכל להימנע מלקבל אנשים בודדים שיזדמן לנו במשך הזמן.

צבי: אני רואה את דבר למעציב שגם הקיבוץ בנס-ציונה וגם הקיבוץ בבנימינה החליטו בשלילה. אני חושש שגם הקיבוצים החדשים שיבואו ידבקו מזה ויודו בהכרה, אבל למעשה לא ימצאו האנשים. שוררת דעה קדומה בין האנשים החדשים ביחס אילנו. עלינו בכל זאת לא לעשות צעד אחר מפני שזה היה אומר הבעת ספק בכישרון של הקבה”א להצליח בפעולה הזאת. לעומת זה אני מציע שהקבה”א ידאג שמהעלייה הפולנית הבאה עכשיו יבואו אלינו אנשים קבועים. שנית צריך לדרוש שהאנשים הזמניים שיבואו יישארו עד בוא הקבועים. שלשית צריך לשאול את הקבה”א אם הוא יראה כפגיעה אם אנחנו נקבל אנשים בודדים במשך הזמן.

מנדל פ. הצעתה של ממינה אינה מעשית כי אנו רואים שבמשך הזמן לא באים.

אנשל: הקבה”א קבל החלטה אשר מחיבת אותו וגם אותנו. אני בטוח כי במשך הקיץ נקבל אנשים אם לא קבועים אז לפחות זמניים. מציע הבטחת האחרונה היא הקבה”א והיא מחויבת להמציא את האנשים לקיבוץ. – להצעות אחרות אחרת אין מקום.

מנדל ר. המו”מ על שליחת אנשים זמניים צריך להיעשות בקשר אמיץ עם הקיבוץ.

אליהו. אני מקווה כי הקבה”א ישלח לנו קבוצת אנשים אשר אינם שייכים לקבה”א.

שיחה כללית

12.3.1930   

(ספר 6 דפים 64-66)

יוסף פ. זה כמה זמן שאין אני שלם להוציא שום עבודה  ה ניחות. זה מערער את האמון של אנשים בשל נו המשקית. מזה נובע גם הזלזול שלנו לכל תוכנית. עד היום אין אנו יכולים לקבוע לעצמנו כמה משפחות יכולה הקרקע הזאת לכלכל. אם* נגיע לזה שהקרקע יכולה לפרנס רק 50 משפחות כשי תשארנה פונקציות חברתיות ומשקיות שאנו לא נוכל למלאות אותן כגון מעבדות*, מזכירות שמירה וכו’. אנו צריכים לעניין בזה את המוסדות המיישבים. אצלנו עסוקים בעבודות הנ”ל כחמש משפחות. בשאלות קיבוץ ומשק. התפיסה הזאת כפי שהביע אותה סמט יכולה להיות למכשול גם לקיבוץ וגם למשק. אמירה כזאת שאנו קודם כל קיבוץ ואחר כך משק, מסוכנת. ערכו של הקיבוץ הוא בחיוניותו של המשק וערכו אפסי אם יהיה תלוש מן המשק. השאלה כאן איך למשל את המוטבים שמנעים את הפרט במשקו הוא שהם יהיו חזקים גם בקולקטיב. צוין שבמשק הפרטי יש לחץ של הנאה, שחסרה במשק הקבוצתי. לא אחדש אם אגיד שחוקים כלכליים שוררים בכל צורות משק. עובדה היא שצורת הקולקטיב שלנו בארץ היא תנועה וולונטרית.
ויש להעריך* גם את הגורמים המוסריים אשר תלווים כל תנועה חדשה. ע”כ יד ביד עם ההנאה שהאדם צריך לחפש במשק יש להתחשב גם עם הגורמים המוסריים חברתיים. נכון שהשבה* דברים אינם אצלנו בסדר. אין אני תולה את הקולר רק במוסדות כי אם גם באנשים. האוטונומיה של אנשים בענפים אינו יכול להיות פרנציפ, הוא עלול ליצור אי שוויון. כי לו כל אחד מסוגל להוציא עבודה אחראית באופן עצמי, בסטדיום זה שהמשק שלנו נמצא ליכולתו לפרנס אותנו אנו עוד נמצאים רחוק מספוק כל שהוא שהורינו יבינו אותו וידעו באיזה המצב עוני אנו נמצאים, ההלבשה, האוכל וכו’.
ארגון אחר מאשר יש לנו לא נחוץ לנו נחוצה התמסרות של האנשים.  

אפרים ר. השיחה שהתחילה בתנופה גדולה הולכת ונגמרת. אני רוצה הערות אחדות העומדות בקשר עם עבודת הועדה. השיחה התחילה בענייני קבלת אנשים, איך אנו צריכים להתכונן לקבל אותם. אין להגיד יותר מאשר שאנו צריכים להתכונן להתמסרות יתרה. אבל התוספת במשך השיחות שאלות שונות, התקופה שאנו עומדים בה כעת בתרור זה היא לא מעלה רק שאלות כלכליות כי אם גם שאלות חברתיות. והשאלות הן קרקעיות* יסודיות. גם עזרת קרובים וגם עזרה מדיצינית הן שאלות בוערות אצלנו. בשאלות אלו שנתקלנו בשנה אחרונה מופיעות השאלות היסודיות של חברתנו. והן מדת השותפות שלנו והחלוקה השווה בין החברים. דומני שהן הן השאלות של הקיבוץ היום. בשאלות הועדה שיש להגדיר אותן בשם השוויון בין החברים, יש לי הרושם שלא נוכל להמשיך הרבה זמן. כל מאמצינו היו לטול את העוקץ, להקטין את
השגשת אי שביעות רצון של החבר. יש להדגיש שלוועדה אין אפשרות של שליטה רבה בכל העניינים הללו. למשל שאלה של נסיעה לחו”ל ועזרת קרובים. יש שמתכוננים לנסוע לחו”ל ויש חברים שרבו צרכיהם בקשר עם עזרה להורים, אם תשאלו את כל אחד מאתנו אין לי כל ספק שכל אחד ידע מה להעדיף על מה. בוועדה קבענו תוכנית שלנוסעים לחו”ל תינתן האפשרות לצאת במשך השנה לפי תור לכמה חודשים להרוויח. בו בזמן שלחברים שבקשו עזרה לקרובים דחינו בשלילה. אילו היה אצל הפרט האחד מופיעות שתי הדרישות האלו יחד, היה בוודאי בוחר בעזרה לקרובים מאשר נסיעה לחו”ל, ובקיבוץ אנו מוכרחים לנהוג באופן דיפלומטי. בשביל זה שהוועדה תוכל לפסוק ככה כמו שהפרט היה פוסק נחוץ שתהיה ערבות כזאת שהקיבוץ מעדיף את העזרה לקרובים על הנסיעה לחו”ל, וזה אינו. ואי אפשר להטיל פרנציפ מוסרי על הקיבוץ מגבוה.
אמשיל עוד משל. שאלת הכסף הפרטי. אף פעם לא החשבתי אותו. טעם מעשי לזה מפני שאילו היו מתנגדים לזה לא היה נכנס לקופה הכללית כי אם היה פוסק לבוא. ועוד טעם כי הסכומים היו קטנים ולא היה חשש של התעוררות טינא וקנאה בין יתר החברים. אבל דומני שהיום צריך להזכיר גם את השאלה הזאת. וכל זמן שנמשיך לנהוג בשאלות אלה בדיפלומטיה לא נצליח
הרבה

ואין אני סובר שחסרה לנו המחשבה הקולקטיביסטית כי אם להפך ההבחנה האינדווידואליסטית חסרה, שכל אחד יבחן מה קודם למה.
אותו פרנציפ האינדווידואליסטית יש לנקוט גם ביחס לחולים, מנדל ר’ העיז להגיד דעה ביחס לחולים. בוועדה הופיעה גם שאלה כזאת בקשר עם פנינה. היא רצתה לצאת לשנה מהקיבוץ בכדי לחפש לה אפשרות של סדור יותר נכון להבראה. בוועדה לא מצאנו שיש לטשטש השגשה כזו אם היא ישנה. אך החבר מעמיד בפני עצמו את הפרודוקטיביות המלאה בתור נאי לקיום המלא שלו בקיבוץ ומשקו, אנחנו יכלים לתת זאת ואף אם החבר מחליט ללכת, איננו יכולים לעכב בעדו. – בשאלת נונק וגיסטה: אחרי שנודע לנו כי הם טרם הבריאו, פנינו לאליעזר שיסביר לשניהם כי עליהם להבריא לגמרי. נונק כתב לנו כי נפגע ע” דברנו יחד עם זאת איננו חושב כי עשינו מעשה רע היה במובן החברתי. גם כאן פועל הפרנציף האינדווידואליסטי.
תשובתנו לפנינה כי הקיבוץ איננו יכול לתת הכול (הרגשת הפרודוקטיביות המלאה בתור תנאי)
ועמד זה של פנינה מובנת* לי כי אנחנו בתור חברה לא טשטשנו את שלמות האופי של החבר אשר אותו יש לכבד.  – חושבני כי בדרך כלל הגענו לברור נכון והבדלה בריאה בין הפרנציף האינדווידואליסטי  והקולקטיביסטי. גם בענייני ארגון ברור שבחירת האנשים לתפקידים צריכה להתנהל לפי מדת הכישרון ולא לפי קו מכני של שוויון. יחד אם זה נכון כי ארגוננו איננו שלם. אין מקום להגדרה כי איננו די קולקטיביסטים בהגדרת החובות והזכיות שלנו. –    

שיחה בירור (סיום)

15.3.1930   

(ספר 6 דפים 66-68)

דרור. למסיחים לשאוף להגדיר את תוצאותיה המעשיות של שורת השיחות. יש להקים את המוסד שנקבע לפני שנה לניסיון זמני – התייעצות של מנהלי הענפים. זה יהיה לעזר רב למסדר העבודה. יש גם להקפיד בקביעת תוכניות ובקרתן במשך כל ימות השנה. העבודה הזו מוטלת על מסדר העבודה. אפשר ונחוץ על ידי זה לצבור ניסיון רב. אשר לצד הפרינציפיוני שנגעו בו בשיחות אלה, רציתי לשמוע בירור מוחלט בשתי נקודות מפי מנדל: א) האם לכל חבר אשר כוח עבודתו פוחת במידה ניכרת לחפש לו משלוח יד אחר מחוץ לקיבוץ? ב) האם יש אפשרות למשק להגיד שאין בכוחו לשאת ולכלכל חברים תשושי כוח?

אנשל: אינני חושב שאפשר שיחות כאלה לסכם אם לא יבואו בהצעות ברורות. עניין החולים במקומו עומד, ועלינו לפתור את שאלת הבריאות. יש אולי להרכיב וועדה שתדון בדברים אלה ותגיש לנו הצעות מסוימות.

יוסף פ. לדבריו של מנדל: יש אי אלה אנשים שהתנאים הטבעיים שאנחנו נמצאים בהם התנקשו בהם באופן מיוחד. להם הקיבוץ צריך לעזור להסתדר במקום אחר.

אפרים ר. אין אמנם תקווה שבירור השאלות הפרינציפיוניות יביא אותנו להגדרה אחת של מהות הקבוצה. הבירור הוא חשוב בשטח של קירוב מושגים. אינני חושב שבעניין חולים יש לנהוג
בחינה של (מלה לועזית) קיבוצי, יש לבחון יותר בקשר עם הפרטים הנוגעים בדבר.

שוימר. אינני רואה אפשרות של סכום מכוון שמתוך השיחות עדין לא התבלטו קווים או זרמים בהשקפה על שאלות אלה. היה רק חלוף דעות. יש אולי לפתוח בשיחה במקום לסיים, בגבולות מסוימים וכוון ברור. בשאלת החולים צריך לדון לחוד.

משה ה. איני מאמין הרבה בתוצאות מעשיות של שיחות בירור שלנו. אבל בעניינים מעשים יש לדון ולהחליט, כמו הארכת יום העבודה, עזרה הדדית, צרכי החברים וכו’, הגשת הצעות כאלה מוטלת על הוועד הפועל.

דוד כ. בשיחות נגענו כמעט בכול שאלותינו ולא פתרנו אותן כמובן, אבל הן דורשות טיפול. השיחה הייתה רצינית מאד, אבל אינני רואה ברגע זה תועלת בהמשך הבירור היסודי. לדבריו של משה ה., על הוועד הפועל אומנם הוטל להכין תוכניות אבל גם כול החברים אינם פטורים מזה. עניינינו באמת מסובכים מאד. מתלוננים שממלאי התפקידים זורעים ייאוש. אני מרגיש את עצמי חף מכול רצון כזה. אינפורמציה הנמסרת לא תמיד יכולה להיות משמחת. במה אנחנו נתקלים בעיקר? בהתפוררות כוח העבודה שלנו, באי יכולתנו להוציא את העבודה לפועל ובזמן, הנחוצה לכלכלת החברים. השנה אמנם עשינו הרבה עבודות בזמן, אבל אנחנו נתקלים בחסר אנשים מתאימים לכל עבודה, הכוח המקצועי שלנו ירד בהרבה. לפני כמה שנים הייתה לנו אחת הרפתות הטובות בארץ הודות להתמסרותם ולהקפדתם של עובדה. במשך הזמן יהושע הלך, ברל עבר לענף שני, יהושע כ. יצא, כמו כן סבון, מניו, שרה חלתה וכו’. פעלו כאן איפו גורמים חברתיים ובריאותיים מחוץ למשקיים. לעומת זה הפלחה עלתה בערכה למרות שאין עגלונים קבועים. לא טוב המצב בשירותים המשקיים – אין לנו בעלי מלאכה, מה שמפריע בהרבה לעבודה מסודרות בענפים. איני מאמין שהוספת אנשים תעזור לנו בהרבה. יעזור לנו מספר מלא של חברים בראיים וקבועים. כיצד להגיע לזה? אין למצוא פתרון במשך חדש חודשיים. אשר לתוכניות – לפני כמה זמן הייתה בידנו תוכנית לשלוש שנים בעלת פרספקטיבות טובות. במשך שנה וחצי נשתנה המצב לחלוטין. איזה מומחה ישנה את העובדות והאסונות, הפלה ברפת, המצב באורווה,
חוסר באנשים – מה תועיל כאן תוכנית? דרך אחת – לא להתייאש, להוציא מסקנות מהמצב הקיים ולשאוף להבראה בקורבנות הכי קטנים ובדרך הכי קצרה. אין לחברים ספוק מעבודתם בגלל תמונתה הכללית של המשק. ומצב המשק הוא השנה קשה מהקושי הכספי. צריך לקבוע שיש גבולות – הן בעבודה והן בהספקת צרכינו. אין אנחנו יכולים בהחלט לספק את כול הצרכים.
למצבנו הכספי – למרות כל הקשיים בעבודה ההכנסות מהמשק מכסות כ75% של הוצאותינו. ולולא האסונות היינו מכסים גם את החסר. מסיבה זו צריך להזדיין בסבלנות ולהסכים לוויתורים. אין לאים בהתפוררות הקיבוץ אם לא יסופקו כול הצרכים. הפעלת החברים בוודאי חשובה מאד, אולם מי צריך להפעיל? נוצרה פדית בין ממלאי תפקדים והחברים. אני מוכן לכול הצעה לתיקון ארגוננו עד כמה שלא תסכן את שלמות המשק. יש אפשרות של דמוקרטיזציה
מוחלטת – אינני מתאר לי שממלא תפקיד יוכל להזדקק בכול מקרה לשיחה כללית. בכל זאת אם החברים יקבלו עליהם את צורת ארגון זו – אדרבא. מועצה איננה דרך לדידי. הכול זה אומר מבחינה חברותית. מבחינה משקית פנים אחרות לדבר.
אינני חושב שאפשר להחליף לעתים קרובות ממלאי תפקידים. בכל זאת כדאי לדון על זה כי הפעלת חברים חשובה עד מאד.
לעניין החולים – השאלה קיימת ותתקיים עוד זמן רב. השוו אותנו למשפחה, זה לא מוצלח. משפחה איננה דואגת כמו חברה. חברה איננה יכולה להסתלק מפתרון כול שאלה. עלינו לפתור את הביטוח הסוציאלי לחברנו שיאבדו את כוח עבודתם. מאין נשיג את המקורות לזה? בצורה זאת עלינו עליינו לדון. בוודאי לא נוציא את החולים מתוכנו. הדרך לפתרון הוא כמובן ראשית בסוס המשק, כמו כן הבראת האנשים וביטוח סוציאלי למקרי אינוולידיות.