סידור עבודה

9.2.1930   

(ספר 6 דפים 37-38)

בעניין הכביש

דוד כ. מצד מחלקת התיישבות יש הסכמה ואשור שהאיש יגיע עד אלינו. המשקים יתמכו בדרישה זו שהכביש יגיע עד אלינו. אנחנו קבלנו ממ להתישבות.

יום נקבל איזו שהיא הבטחה בקשר עם התישבות.

בנוגע לתעלה: התכנון אושר ע”פ חשבון שהוגש. המשך התעלה צריך תעלה גם למעלה גם למטה. מציע לבטל  את המשרד השמר (בקצה הבניינים) ובכספו לבנות תעלה בעמק באורך השטח האינטנסיבי, את החסר יש להוסיף לתקציב הכללי. טמפו הבניין של המשך התעלה בשני המובנים יוכרע באביב. שאלת המשך התעלה (400 מ) תגמר במשך שבועיים הבאים.

חדר אוכל. ביצוע הוא עד עתה רק 800 לא”י לבניין חדר האוכל. עכשיו הובטח כל הסכום(1200לא”י) כ”כ לבית מגורה נוסף. – תוכנית חדר האוכל מתבררת במחלקה
הטכנית – מחר תהיה לנו התייעצות בעניין התוכנית הנ”ל. האדריכל קרקואר יבין גם בן תוכנית.

הון חוזר. דרישתנו לכיסוי בעקבות הגרעון מסיבת ההפלה ברפת עומדת במשך 3 חודשים הראשונים, יש הפסד בתנובת החלב בכמות של 500 ליטר – 70 לא”י. במשך 3 חודשים הקרובים תעשה עוד בדיקה ולפי זה נדרוש את הכיסוי המתחייב מהמחלקה להתיישבות.

בנק פועלים. התחלנו במו”מ ליצירת קרדיט קבוע בריבית של 10% – המו”מ נמשך.
“פלטפורמה” בצד הדרומי של תחנת הרכבת – המו”מ נמשך ויש תקוה כי ימצא פתרון מתאים.

גדור סביב הנקודה. הקושי העקרי הוא בהובלת החומרים והוצאת העבודה לפועל. יש לחשוב כי באביב ניגש לעבודה.

מנדל ר.  שאלת העבודה בבית הילדים. לרגל מחלתה של גינקה נחוץ אדם נוסף ללאה. – פתרון לא נימצא.

המצב בעבודה. בכלל. הקושי בסדור האנשים הוא גם הלמה קשה למרות המספר הכללי הגדול, מסיבת ריבוי מחלות, נסיעות לבלי כ”כ במובן המהותי אין לנו אנשים למילוי רוב העבודות. רוב החולים הם מבין הבחורות מה שיוצר קושי רב בסדור עבודות הבית. נ”כ בסדור עבודת הבחורות המועטות העובדות בענפים.

שאלת השתתפותנו בעבודת הבניין טרם מצאה את פתרונה מסיבות הנ”ל וזה למרות מצבנו הכספי הקשה המשקף לנו. נשתדל למלא עבודות ידועות אשר ניתנות לריכוז (נפוץ החצץ). נשתדל להשיג את מכונת החצץ של עין חרוד ותקוותנו היא כי יכול נוכל לשנות לנו את ההכנסה מהעבודה הזאת.

יוסף פ. המצב בנטיעות. בזמירה השקענו 140 י”ע – זמרנו 40 ד’ קורדונים, 100 ד’ בלי קורדונים.
בהמבורג’יג’ולאל קפנדרומי ג’ הננו קובעים את הקורדונים. עבודת המילוי נגמרה גם בן. במגרשים גמרנו את הנטיעות, נלחמנו במידת מה בעשבים (30י”ע) העבודה הזאת לא תוכל במשך השבועות הקרובים לצאת לפועל מסיבת ריבוי העבודה.

בכרמים יש לזמור 20 ד’ קורדון חדש, אלקסנדרוני א’ 8 ד’ ולנציא 6 ד’ – 40 י”ע. – איסוף הזמורות טרם התחיל ועכשיו הכרחי לנקות את השטחים לפני החריש. – 50 י”ע. – סדור הקורדונים ידרוש עוד 40 – נצ’ י”ע. – הכרמים הם עתה נקיים מעשבים. דרוש עוד ניקוש סביב הגפנים –
20 י”ע.

השבוע נתחיל בהכנות להרכבה. השבוע ניגש גם לעצם ההרכבה. עד עתה נתנו לכרמים
2 קילטורים, ועתה יש לגשת לחרישיים. הכרמים אשר הפקרנום למחצה יחרשו (הצעה) בביסוק, יתרם במחרשת “4”. – הנחת הצינור לכרם הכרחית.

יש לגמור את החריש בזיתים החדשים. לגמור את הנטיעה 21 עץ.
חריש לחורשת סחנה (ברסלק 4 י”ע). – בחורשת עבר הג’לוד ניקוי מהענפים, גדור החורשה (מצד הצפוני והמזרחי). את חורשת עצי הנוי נעבד בין הזמנים. – העבודה בכללה היא עצומה ואף התקופה היא מאוחרת – יש חשש כי לא נספיק לעבד בזמן את הכרמים ולא נשמר בזה על הרטיבות.

בס”ה נחוצים במשך השבוע – שבועיים 22 איש יום יום!! סדור העבודה צריך להתאמץ לרכז את הכוחות למילוי העבודה בעונה זאת.

מנדל כ. בשאלת הדירות הועדה אשר נבחרה

משה ג. חושב כי כבר מאוחר להנחת הצינור כי זמן ההשקיה הוא מוגבל.

מנדל כ. את האיש המתאים אי אפשר היה למצא, הזנחנו הרבה דברים (שטח אינטנסיבי ועוד בכמה וכמה פינות משקנו) – זאת היא התוצאה של חוסר האנשים אשר אפשר לסדרם לכול עבודה.

אפרים ר. ( בשם ועדת הדירות שבתוך ועדת החברים). לפי שעה מצאנו פתרון חלק לכול השאלות. מצאנו לפי שעה חדר בשביל תנקה וחדר בשביל 4 הבחורות מקב’ העמק. – כול שאלת הדירות לא מצאה לפי שעה את פתרונה.

                בשירת “תחזקנה” נגמרה השיחה.

 

17.2.1930 

(ספר 6 דפים 39-41)

אישקו. בשאלת עזרת קרובים. בשיחה הראשונה הגדרנו את הסכום כעת אנחנו צריכים לעמד ולברר את השאלה לפרטים. אנחנו מחיבים לעזרה לאלה אשר אינם מסוגלים בעצמם לעבוד. פנה אלינו צבי פ וגם זישיו אשר דורשים עזרה בשביל אחים ואחיות. דעתנו

משה ג. אדם אשר כיום יוצא את המשק לעבוד בחוץ גורם נזק כאלו לקח את הכסף מהקופה.

אליהו. אינני מבין את הפרנציף של עזרה רק להורים ולא לאחים ואחיות. הוא מתנגד שחברים אלה יישארו על המקום ויעבדו בבניין. זאת היא קומדיה מפני שזה אותו הדבר כמו לקחת את הכסף מהקיבוץ.

יוסף פ. אנחנו יכולים לבוא לעזרה רק לאנשים אשר אינם מסוגלים לעבוד או לאנשים אשר לא יכולה להיות להם עזרה מצד אחר. מקרי עזרה מסוג זה הנם מחוץ לגדר יכולתנו.

צבי פ. מתאונן שלא שיתפוהו בבירור השאלה שלו בועדה. מצבו כזה שאינו יכול לעזור לאחותו. החובה מוטלת עלינו.

תמר. מסכימה שלהבא עלינו לאפשר לחבר מעוניין את ההשתתפות בבירור בתוך הועדה. את בקשתו של צבי לא מלאנו מדי, מפני שחשבנו שנוכל להחליף את דז’ונק. בינתיים אידה חלתה, ודז’ונק מוכרח להמשיך לעבוד בבניין.
קביעת פרנציפ  היא הכרחית, מפני שאין כול אפשרות למלא את צרכי עזרת קרובים במידה כה רחבה.

משה ג. כול הוצאה נוספת היא תוספת לדפיציט. אני חושב שעם נוספו אנשים אפשר יהיה לשחרר את האנשים הנצרכים לעזרה הזאת ולאפשר להם לעבוד בבניין במטרה הזאת.

הערות מהצד: מי יפרנס את האנשים האלה.

משה ג. אני יודע שזה רע, אבל אין מוצא אחר.

צבי נ. השאלה הזאת נוגעת בעצם יסודות בקיבוץ. אנחנו יוצרים קלוי ולה ידוע, שמאפשרת ליחיד, חבר הקיבוץ להרוויח כסף לצרכי עצמו. איני רוצה להפליג בסכנת מעשה כזה. עלינו לקבוע תקנות שתתנה ערובה שהפרט לא יחרוג ממסגרת ולא יענה למשמעת ולחובה שיש לו לדרישות הקיבוץ. אין אצלנו שוויון. לא רק זה שיש לאנשים כסף לנסיעה לחו”ל
ברגע זה עלינו, שאין איש רשאי לעזוב את העבודה עד אשר לא יתקבלו חברים חדשים. אגב לנו לא נאה שהחברים ירווחו כסף במקום.

יהושוע כ.
יש לבדוק בכל מקרה ומקרה אם הכרחית העזרה ויהא מת. אם זה אח או אחות צריך לראות אם הדחק הוא רגעי או חולף, או תוצאה קוניונקטורה רעה. אם יש אחות חולה, שהיא אלמנה וכד’, הרי העזרה לפעמים יותר הכרחית מאשר עזרת קרובים. זה מתפקידה של הועדה.

דוד כ.
חושש להתנגשות של קיבוץ בקיבוץ יותר מאשר בהתנגשות הקיבוץ בפרט. בלי הגדרה פרנציפיונית לא נוכל למצא פתרון. מצבנו לא מאפשר לנו הוצאות כאלה. אם אין אפשרות לעזרה בצורה כספית – במזומנים, יש הכרח להביא את ההורים על המקום וכאן לחלוק איתם את פת הלחם. אילו יכולנו לתת להורים הזקנים את התנאים המתאימים, הינו דירות מתאימות לא היה חשש להביאם הנה. לפי שעה אין תנאים מתאימים לכך. ואם כך, איננו יכולים לעשות יותר מאשר להקציב סכום ידוע של כסף ותו לא. אנחנו חברה שמחויבת לספק את הכול, ולא שמסוגלת לספק את הכול. כאת איננו מספקים את כול הצרכים, עלינו להגיד ברורות מה אנו יכולים לעשות ומה לא. בשני המקרים האחרונים לא הייתה דרך אחרת מאשר לענות בשלילה.

קובה.
אין הבדל אם האיש לוקח את העזרה בקיבוץ, או הולך להרוויחו בבניין. כאן אנחנו שוקעים בחובות, והאיש היוצא להרוויח בחוץ חושב שאינו מביא נזק למשק. זוהיא אונאה עצמית. צריך לדעת שעבודתנו כאן היא פרנסתנו, ואין מחוץ לה.

פולה.
מסכימה לקווים שצין צבי. חושבת שאם יופיע מקרה שאיש שאיננו יכול בעצמו ללכת להרוויח מפאת מצב בריאותו, על הקיבוץ יהיה לקבוע איש אחר שילך להרוויח במקומו.

פילק.
התקציב בהתחלת השנה צריך להיות אבן הבוחן. בתוך המסגרת הקבועה מראש צריך לחלק את העזרה. אם גדלים הצרכים או נוספו דרישות חדשים לבקרים, צריך להקטין את מנות העזרה. אולם אין לנוהג בפרנציפ של “דרוג”. יתכן שאי אפשר לפעמים להגשים את התקציב כולו מפאת חוסר הכנסות מספיקות. אבל גם אז צריך לשמור על הפרופורציה בחלוקה.

בנימין.
בעניין עזרת קרובים עלינו לעשות מה שביכולתנו. ויכולתנו הוא התקציב. טעות היא לבנות על הוספת אנשים. יש לחשוב שאנשים שיתאספו לא יהיו אנשים המאומנים בעבודה. ואנו נוציא מהמשק אנשים שיש להם ניסיון בעבודה. זהו אבסורד. לא נכון הוא הפרנציפ של נתינת עזרה אך ורק להורים. את מידת הקרבה יכול לבחון רק החבר. אנחנו יכולים לבחון רק את מידת יכולתנו.

שוימר.
יש הגיון לכללים אם ניתנים הם להגשמה. יש סכנה שאנחנו נקבע כאן כללים והחברים ינהגו כמנהגם. יש לא פעם הרגשה שהאיש אצנו לא מרגיש את הדוחק שנמצא הוא בו, הודות לתנאים שניתנים לו כאן בעבודת חוץ אצלנו. מהיום והלאה יש לקבוע, שאיש שהולך להרוויח כסף במקום בעבודת בניין צריך לשלם בעד הכלכלה. הקיבוץ איננו יכול לשאת בהוצאות האלה.

משה ג.
אין להסיק מאי מלוי דרישה אחת, שאנחנו מושכים כליל את ידינו מעזרת קרובים. חטאת לפתח רובץ (לפתח חטאת רבץ). איני פסימי בקשר עם הוספת החברים החדשים. על פי רוב רואים שאנשים חדשים הם יותר פרודוקטבים מהוותיקים. צריך להכניס כמה אנשים לבניין, בכדי שאפשר יהיה לספק את הצרכים. אין מוצא אחר.

צבי פ.
שואל אם רואה הועדה אפשרות איזו שהיא לספק שני צרכים. על ההצעה של משה ג. אין טעם להתווכח היום. אין אנו יודעים מה תהיה מדת האפשרות לשחרור אנשים לעבודה בבניין עם בוא אנשים חדשים.

אישקו.
לשאלתו שלצבי בקשר עם ספוק שני הצרכים עונה בשלילה. אנחנו כבר עברנו את גבול התקציב. יש ספק יוכל להתמלא התקציב במלאו. לפי שעה אנחנו מתקשים לא בצרכי עזרת קרובים, אלא גם בצרכי העזרה הרפואית. ההצעה של משה ג. היא אולי המעשית ביותר.

צבי פ.
איננו יודע מה תהיה החלטתו האחרונה. יכול להיות שיהיה מוכרח לצאת לחוץ להרוויח.

אישקו. אנחנו נחפש בועדה אפשרות להקטין הוצאות אחרות, ואולי מכאן למלא את הדרישות החדשות.

 

שיחה כללית

22.2.1930   

 (ספר 6 דפים 42-48)  

אפרים ר.
ימסור ידיעות רק משום חוסר הכנה. אמנם השאלה אינה טכנית כי אם יסודית קבלת – חברים. יכול להיות שאחרים ימצאו אותה.
לפני זמן קבלנו מנס ציונה תשובה שלילית על שליחת חברים אלינו, אלא התא של הקה”א מתוכו ערערו על החלטה וההשתדלות תמר ופלק בטל הקב”א את ההחלטה של נ”צ ולקח ע”א את הגשמת השאלה, הינו: לדאוג להרכבת קב. אנשים מתוך קבוצת השה”צ שיהוו קבוצת אנשים שיעברו אלינו. נוסף התחייב: אם עד עונת החציר לא יצא הדבר לפועל, ייתן 15 איש לעבודה זמנית עד אשר תורכב הקבוצה הקבועה. מטפלים שני חברי הוה”פ של הקה”א ע”ע אין ידיעות נוספות על זה. נדמה לי כי התוצאה הזו משביע את רצוננו. גם לשאלת העבודה בעונה הקרובה תיפתר וגם ידאגו לקב’ קבועה. בהתאם לדרישתנו יתחשבו שהקב’ תהיה מורכבת מאנשים מגיל מתאים לגילנו וגם התאמה הרצויה לנו ביחסי מספרים של המין(50% חברות). הוה”פ שלנו ידע על המהלך המו”מ. אני רוצה להוסיף אנפורמציה ששמעתי אותה במשך הזמן האחרון. מקיבוצים אחרים אין סיכויים רבים להוספת אנשים לנו. כל העלייה הקיבוצים החדשה היא זורמת לקב’ השה”צ והק. המאוחד. קב’ אחרות כמעט אינן באות בחשבון בשבילנו. כולו קשורות בתנועות שיש להם קיבוצים בארץ.
יתכן כי יש עוד שאלות רבות בקשר עם קליטת חברים. לדוגמה לא טפלנו כלל בשאלת אפשרות הקליטה של קב. העמק, לא בחיפוש קשרים, לא בהכנת תנאים ולא נפלא אם החברים האלה ילכו מאתנו. אין בכול אופן לצין הצלחה בהשתדלות קליטתם. שאלות אלה ידועות והן עומדות ביתר תוקף בגשתנו לפתור שאלת קבלת חברים במספר יותר רב שהנם גם צעירים וגם חדשים בארץ ובעבודה.

דוד: לא חשבנו כי צריך להכנות רבות לגשת לשאלה זו. היא לא חדשה בשבילנו. היו חברים שאמרו כי אין בכלל מה לדבר בשאלה זו, כי אם לעשות. ברצון, לדעתי, נקבל את הצהרת הוה”פ של הקה”א. אין היום לדבר האם נחוצה הוספת אנשים. צריך רק לראות כיצד זה ישתקף במשק והחברה – בהוספת אנשים.
כול חבר העוסק בעבודה במשק אם בענף או בהנהלה ברור לו למדי הצורך בהוספת ידיים עובדות. המצב בעבודה הוא כזה, כי ברור תאורטי אינו מספיק. הוחכה כי יש ברשימה מספר מספיק של חברים צריכה לרדת מהפרק משום שזה לא פותר את שאלת העבודה. אין להימנע מהוספת אנשים אם גם מצד התאורטי יכולות להיות ספקות. בקיץ אנחנו מרגישים את המצב בעבודה, כי יש רבים חולים. אבל גם בחורף, כיום, מוכיח הניתוח של סדור העבודה היומי נראה כי מחלק ניכר של האנשים הרשומים אינו מסוגל לעבודה מאומצת והרשימה הזו כוללת גם 27 אורחים. אין להביא בחשבון אנשים שישובו מחו”ל משום שלעומתם נוסעים גם. אין להביא בחשבון של אנשים: חברים נומינליים. 77 חברים הננו לעבודה ובתוכם 17 שאין מסוגלים לעבודה באופן קבוע או לכול עבודה.
האנשים הנוספים צריכים איפו למלא את מקום החסרים או לרגל מחלה או מסיבה אחרת שאינם בעבודה, כ”כ צריכים הם להפחית את מספר האורחים, נוסף לזה למלא החיסרון הגדול בענפים הקבועים במשק. צריך לקבל בחשבון שרוב האורחים אינם מסוגלים לכול עבודה שהיא זקוקה להם. אך לחליף את החברים הקבועים מהענפים אין כמעט איש מהאורחים המסוגל לכך. העובדות ידועות מסידורי עבודה. מובן כי התיקון לא יבוא מיד, אך כעבור 1-2 שנה יוכלו החדשים להיכנס לענפים ונוכל אזי למלא את עבודות במשק.
אם נגיע למצב זה נוכל להשתחרר מהעצבנות בדיון על נסיעות אנשים. לא רק חולים אלא גם בריאים מאתנו רוצים לנסוע לחו”ל. יש סכנה שאם בוא אנשים חדשים יחשבו כי המצב בעבודה הוקל וע”י כך יוכלו להתיר לעצמם בנסיעות וכו’. זאת יכולה להיות השליה מסוכנת, משום שאנשים חדשים לחוצים למלא את החסר כיום בכדי למלא את העבודות, אבל אין זה מפנה אף אחד מאתנו מעבודתו מ”ע. אם תקום תנועה של נסיעות נוספות לזו של היום אזי זה עלול להכניס אותנו בתסבוכת חדשה. אם לא לפרט את השאלה לפרטיה אזי מצב המשק יש לסכם
כך: הוספת אנשים צריכה לאזן את מספר האנשים במשק. צריך לדעת כי בבוא אנשים חדשים נוספת הוצאה – הסכום אין לקבוע כרגע. אך בדבר ההכנסה הנוספת זה ספק. יתכן כי ההכנסה המשוערת תובטח – אבל על עוזרים קשה לדבר. יתכן כי נוכל להפריש חלק קטן של אנשים לעבודת בניין. זה ישחרר אותנו מהלחץ היום יומי בסידורי – העבודה וכו’, אבל זה לא ישחרר אותנו מהתמדה בעבודה.
שקולים אדמיניסטרטיביים הם ללא הועיל אם אין אנשים מספיקים, זה יוסר אם בוא חדשים.
שגורה אצלנו הדעה כי החדשים מתקלקלים אצלנו בעבודה. על כן כנראה אין לנו כשרון רב בקליטת חברים. אני חושש שנתקל בסיבה זו. צריך להכשיר את הקרקע לקליטה. יש תפקיד של הדרכה בעבודה. צריך לחשוב את החדשים מהיום הראשון כחברים במשק ולפי זה להדריך אותם. צריך כמובן במידת כשרונם להטיל עליהם תפקידים אחראיים בענפים. כמובן צריך גם להכשיר את התנאים הטכניים.

בנימין ז.: שואל: ישנם 77 חברים נוסף לזה זמניים. ע”כ השאלה היא האם הוספת האנשים היא למספר הכללי של החברים עם האורחים? או שהזמניים יצטרכו לעזוב?  

דוד: החשבון הוא: בקיץ יהיו עד 110 אנשים, הכולל את כולם. לפחות 9 אנשים מאלה לא יהיו כאן בקיץ.

צבי פ. האם יש מהאורחים הרוצים להתקבל בקיבוץ? – אין תשובה. –

צבי נ. אין לשיחה שלנו הגדרה מסוימת וע”כ לא נוכל להמשיך בשיחה. נברך את הנעשה ע”ע בעניין זה ונחכה לפתרון נמלא. על יתר שאלות הקליטה אפשר לדבר אחרי פתיחה מתאימה.

מנדל ר.: רוצה אני להביע פקפוקים בהצלחה נסיוננו זה. אם גם הגענו לגמר מו”מ איני פטור מלהביע פקפוקים. הכנסת אנשים למסגרת קימת של 8 שנות קיום משק – זה דבר קשה מאד. בקב’ אחרות נדמה לי אין הבדל גדול בין הוותיקים והחדשים במשק. אצלנו בולט בהחלט ההבדל הזה במשק. החדשים מקבלים מיד את המסורת שלנו. כוונתי לזה מה שקוראים: דברים קטנים. אנחנו מעברים את הדמורליזציה שלנו על אנשים החדשים ביחוד על צעירים. אנחנו בוודאי בקרוב נסיים את בניין המשק על תילו. רבים מאתנו מבקרים את האי סדר בחצר ההולך וגדל וזה עובר על חדשים. יש כאלה בינינו שהשלים אולי עם האי סדר זה הקיים אצלנו, הדברים הקטנים האלה יתנקמו בנו מאד. הקמתה המאוחרת היא הגרועה בכולם. לא יתכן כי במשק חקלאי יצאו לעבודה כמו למשרד. שנית חוסר יחס קרוב ובלתי אמצעי למעשי ידינו. יש כמובן בענפים שבתוקף התנאים מוכרחים למלא את עבודתם באחריות מלאה. אבל לא כולם עובדים בענפים כאלה. זה משתקף גם באופן הנהלת המשק. כיום ישנם ברשימה רק 42 בחורים חברים, רוב העוזבים היו המאומנים בעבודות המשק – זאת אובדה מחרידה!! יש סכנה כי אחד על ארבעה חמישה יודע את העבודה. יש ענפים כי בהם מוכרחים להישאר קבועים, ע”כ בעקר בפלחה וגן תנודת אנשים היא חזקה מאד. לא נוכל להתקיים רק כמדריכים בעבודה. – יש מקום לפקפוקים שלי דווקא ברגע קבלת חברים חדשים. אם גם קשה להאמין כי יתוקן דבר מה, כי נוכל לשבור את המסורת הנפסדת שלנו, אך חובה עלינו להעיר על זה השכם והערב – אולי יתוקן.
שאלת החולים אצלנו היא חשובה מאד. נדמה לי כי לא נוכל להתקיים אם מספר החולים ילך ויגדל – אם לא נדע תיקון בעניין זה. חסרה אצלנו ההכרה לחשוב באופן ראלי על מצבנו הפרטי. נדמה לי כי כול אחד מאתנו אם קורה לו אסון זה צריך לחשוב היטב את חשבונו הפרטי. נדמה לי כי כול אחד מאתנו המגיע לאחוז ידוע של אנבלדיות(נכות, מוגבלות) צריך לחשוב על אפשרות פרנסה עבורו. אין זאת סתם השערה. יש אנשים בינינו המתלבטים בשאלה זו מזמן, צריך איפו כ”א לחשוב את חשבונו באופן ראלי אם גם אכזרי. אני מקווה כי דברי יתקבלו כפי שהם נאמרים, בלי ליחס לי כוונות נוספות שאינן.
אין כיום עוד מספר גדול כזה בינינו, אך זאת שאלה. כמו שפעם לא ידענו להקפיד על שמירת הבריאות, כך היום ההגזמה היא לצד ההפוך. כמובן שיש שאלות כאלה גם לאיכר הפרטי. אך לנו נדמה כי אנחנו מסוגלים יותר קל לשאת את העבודה – אבל זה בהרבה השליה. יש מקרים רבים של חולים במחלות רגישות – לא כרוניות – אינו נותן לעצמו דו”ח על שיכול הוא למלא עבודה שבוודאי לא תזיק לו. הדבר הזה הוא לא נתון בידי מסדר העבודה. אך כול אחד צריך לטפל בזה לעצמו. אין כול אינציאטיבה(יוזמה) לזה. יתכן שצורת המשק היא הגורמת לכך.
ידוע לי כי רבים מתכוננים לצאת לחו”ל או להרוויח בחוץ על מנת לנסוע. יש שעוד מעלימים את זה. גם כאלה הרוצים לעזרת קרובים. צריך להעיר שעם בוא החדשים יעזבו אותנו מספר ניכר. של אנשים, לא נוכל להמשיך את העבודה במשק. אם כרגע לא נדבר על זה, אך צריך לדעת כי אין מנס משאלות אלה. אם גם לא נמצא פתרון מספיק, איננו פתורים להביט נוכח המצב ולחפש עצה. – על הכנסת חברים חדשים לעבודה: יש מקרים שיש להתמרמר על יחס של האנשים שלנו בעבודה לחדשים בה. יש יחס של זלזול למי שהוא המעז להציע עצות, אם גם אינו יודע את העבודה על בוריה, וזה דווקא מצד אנשים שאינם שאינם יודעים לכשלעצמם את העבודה היטב. טרם מצאנו את הדרך ליחסי חברים בעבודה.
לא אמרתי את דברי בכדי לעורר ויכוחים, אבל בתוקף תפקידי נדמה לי שהייתי מוכרח להעיר על הנ”ל.
לדעתי צריך לחלק את הנכנסים חלק חלק. קשה להכניס את כולם בבת אחת. במשך 2-3 שבועות הקרובים 5-6 אנשים וא”כ נחליט על המועד הבא. צריך גם להכין דירות.

פילק: הדברים עוד טרם נגמרו. קיימת החלטה ואפשר לסמוך עליה. אבל אנשים טרם  באו. יש מו”מ קונקרטי עם אנשים מסוימים. גם בנ”צ זה נתן להסכמה פרטית של חברים. צריך להמשיך במו”מ. צריך לברר את הדרכים להמשכת המו”מ. כל הדובר כאן זה מתאים בזמן שיבואו אנשים הקבועים. במובן זה הרי השיחה היא הקדימה לבוא. צריך לטפל במרץ בשאלה זו.
לדבריו של מנדל עלי להעיר כי מובן לי מאד שהוא בתוקף תפקידו מעיר מה שמעיר. הם זה מועיל – אני מסופק. אמנם יש להתווכח עליהם. אבל בזמן אחר.

יהושע כ. שאלתי: אנחנו נוגעים מדי פעם בשאלות כגון אלה אך הכול זה נישאר פתוח ובלתי מבורר ועל יסוד זה מתהלכות שמועות בלי שיהיה להם יסוד ברור ומספיק. איני יודע האם נמשיך במסלול זה או נפסיק.

מנדל ר. אחרי האינפורמציה של פילק אין לעסוק בשאלה אקטואלית ואפשר להמשיך בברור השאלות שנגענו בהם. את המו”מ המעשי ימשיכו המוסדות שלנו.

אפרים ר. לדברים של פילק: נדמה לי כי הקה”א יוכל לקיים את החלטתו. קבלתי הבטחה מפרשת כי ההחלטה תקוים. יתכן שלא יהיה לו כוח להגשים את החלטתו, אבל אין להניח את זה. אני מבין כי עצם השאלה של כניסת אנשים חדשים היא העלתה את השאלות של דוד ומנדל. נדמה לי שכל שעה כשרה לכך. אולי צריך לחלק את השאלות ובכל אחת מהן לפתוח באפן מיוחד. צריך להקדיש אחת השיחות לברור שאלת הדירות וכ”כ להמשך המו”מ. אני מציע לשחרר אותי מהמו”מ ולהטיל על פילק, נדמה לי שזה יהיה יותר רצוי ויותר פורה.

משה ג. הדברים של דוד ומנדל אינם יכלים להישאר בלי ויכוח. צריך לדעת איך יתר החברים רואים את המצב. צריך להמשיך מיד בכדי שלא יישאר רושם קבוע שלא על דברים מבוררים.

צבי נ. מציע שלא לעכב את בוא אנשים כולם יחד – חוץ משאל דירות. הרי אנשים בעבודה נחוצים מיד.

המוסדות שיטפלו בשאלת הבאת אנשים צריך לברר גם את שאלת האורחים. ברור כי עודף אנשים לא יהיו בלאו הכי. אבל בכל זאת צריך לדעת את מצבנו בעניין זה.

דרור. לא התכוננתי להשתתף בברור השאלות אשר נגע בן מנדל ודוד. אולם מוטב להשתמש בהזדמנות ולברר את השאלות. איני תמים דעה עם מנדל שאין לו כל תקווה לתקן המצב וחינוכנו העצמי. יש השפעה לדברים הנאמרים בשיחה, אנו מתוך השיחות משנים דעות השקפות ומעשים היות והדברים נאמרים בכוונה טובה ובאחריות. יש להרחיק את השפעת הקירב עם כל הערכתה על מהלך השיחות והמעשים. המועקה הכלכלית מתחילה משתלטת על כל מהלך חיינו.
אם כי אני מסכים לפסימיות אולם איני מקבל את המסקנות. הפירוש הנתן אינו מתאים לתקוותנו לעתיד. אין אנו האשמים היחידים במצב המשקי כיום, יותר התנאים האובייקטיבים הנתונים במוסדות המיישבים אשר אף המה אינם שולטים עליהם – גם את העובדה בזו יש לקבוע בינינו. וזה מוכרח לשחרר אותנו מהאחריות הכבדה המוטלת עלינו המשקים הקבוצות מקבלים חינוך דמורליזציוני בביסוס משק איננו לומדים לחיות ממעשי ידינו, כל המספרים וכל הערכים המה תלויים באוויר. והאנשים האחראיים צריכים לזכר את העובדה הזו אשר מעמידה אותנו כבמעגל קסמים. מצבנו היה משתנה אילו היינו נתונים לפחות בתנאים שווים כמושב.
הרבה תקלות היינו יכולים להסיר אילו היינו עומדים על רגלינו וברשות עצמנו. בקבוצת “השרון” וגניגר הטיפוס המשקי הוא אחר מאשר שלנו – משק חד-גוני. כל יותר קל לאזן את מנהלות ואת עתידנו. באזור שלנו הטיפוס המשקי יותר מורכב ויחד אם זה אין לו כל התנאים האובייקטיבים כמו בממק הירדן. רגיל בצבור הפועלים בארץ להטיל את כל האשמה על עצמו. יחד אם זה איננו משוחררים לדאוג לתקון הדברים. אני תקווה שנצא מהמייצר והרב המכרים של התקלות יוסר. כל אחד מאתנו אזי יוכרח להתרגל למציאות אותה אנו חיים כאן. מתוך מצבנו כיום אין לפסוק הלכות פסוקות על צבנו ולא על הקבוצה בכלל. לדבריו של יהושע כ. בשיחה הקודמת אני מסופק אם הוא היה מוציא את מסקנותיו אילו היה איכר פרטי. הרי היה בא בהתנגשות עם משפחתו. הקושר אותנו הם העקרונות האידאולוגיות בעזרת המשק וענפיו. אנו מוכרחים להניף גרזן על אחד העקרונות – שאלת החולים. על צרכים ידועים נוכל קל מאד היום לותר – טיב הכלכלה וההלבשה, לחינוך הננו נותנים את המקסימום. נשארים עניני הועדה. בעזרת קרובים אומרים שכל אחד יעשה על דעת עצמו כן גם הוצ. פרטיות, נשארת שאלת החולים. כאן אנו עוד בל כורחנו קשרים יחס אם ננתק את הקשר הזה כל החבילה תתפורר. את כל הדחקות הכלכלית נוכל לפתור אולם אם נסיר את תכן הקבוצה אין תקווה – אנני מתכון שאנו מוכרחים בכל מחיר למלא את כל הצרך של הסעיף הזה, גם כאן נוכרח עוד לסבל אין לבטא את זה באידיאולוגיה ובסיסמאות – זו הנפת הגרזן, יתכן שבמקרים ידועים היינו עוזרים לחברים אילו היינו בזמן מאפשרים להם לשוב לאיתנם.
החברים שעזבו את קבוצת הגבעה עשו כן לא משום המצב המשקי אלא שלא ראו
שהקבוצה – החברים יוכלו לשאת את המצב לעת זקנה. את הדו”ח הנפשי יש לשקל מכל הצדדים. החבר הבריא לא יישאר בקבוצה אם יראה שיש יחס של בטול לחבר החולה. הוא ישאל מה התחלית. במשפחה ישנה הערובה הזו, ואם הקבוצה לא תשיג את זאת לא יישאר בה החברים הבריאים מפני חשש המחר שלו. גלויות יש לדבר עם החברים החדשים – עם מסורת טובה ותרבות תכביד על אנשים חדשים, המה צריכים לדעת שלרגל בואם של 15 איש אין עוד לשנות סדר חיים ומסורת כל זמן שאין התמזגות והשפעה הדדית.

מנם ר. השעה 11 צריך לסיים נמשיך באחד מערבי השבוע. כבר נתקיים מה שאמרתי בראשית דברי כאילו התכוונת שכל חולה עליו לעזוב את המקום.

פודי. לא היה כל עניין לשים בפי מנדל כוונות שלא נאמרו, מתוך ניתוח הדברים רציתי להראות באיזו ישה יכלה הארה חד צדדית להשפיע על החברים.

אליהו. מטעם ועדת בית ילדים, עניין אפוטרופסות של ליזה. עניין הפיצויים. הם ובניאלי קבל את האפוטרופסות, הוא חבר כאן, בעניין סדור הכסף הזכרנו את החלטתנו – הילדה היא אחת הילדים שלנו מבלי לדרוש תשלום עד 14 שנה, ואזי נשוב לדון. הקרן שמורה בבנק עם ריבית עד הזמן שאנו יחד עם האפוטרופוס נחליט עליה. העיכוב של שנתיים לא צריך להיזקף על גדלו של הסכום.  
       

 25.2.1930   

(ספר 6 דפים 49-54)  

צבי נ. הפעם צריך לדבר אחרת מאשר בפעם הקודמת. אם מופיע שאלה בצביו חברתי רחב, מגוללים כל מיני שאלות. שצריך להצטמצם בגבול שאלת קבלת חברים: מה הן התקוות והסכנות משאלה זו לנו?  הקודמים הרבו להראות את הצללים בשאלה, באנו לשאלה זו לרגל גורמים כלכליים. בלי ספק תביא השאלה הזאת הרבה קושי ואולי גם סכנות, אך אין להפוך הרבה בשאלה זו טרם ידענו את האנשים שיבואו. צריך להתרכז בכוננותנו לאפשר להם קליטה בעבודה.
איני חושב שאנחנו מקולקלים עד לידי כך שנביא לבאים רק דמורליזציה. אבל בלי ספק יש צדק רב בביקורת עלינו.
יכול להיות כי ההוספה הזו תביא לנו גם נזק. ברור לכול ש15 איש יבלעו בעבודה כך שמחסור האנשים יהיה קיים גם להבא. צריך לזכור כי אמצעי תוצרת במשקנו הנם רק ל50 משפחות. ע”כ עבודה תמצא אבל פרנסה ספק. עזבו אותנו הרבה אנשים, המשק התפתח וזה דורש הוספת אנשים. הראו גם על סכנה: אם מצב המחלה יתפתח כמו ע”ע נגיע למצב שיהיו כאן 120 איש (בערך) ימצא מספר גדול שאין להם תקווה לעבוד עבודה מלאה. נדמה כי הנוגעים בשאלה לא התכוננו אחרת מאשר: כי חובת החברה לעזור עד בלי גבול, אך אם נגיע ל20% אנבלידיות כול החובה בזו תהיה אלוזרית. קיימת סכנה ברבות החולים, הוספת אנשים לא תפתור את שאלת העבודה.
מנדל דיבר: כול שאינו מסוגל לעבודה חקלאית צריך לחפש עבודה מחוצה לה. כוונה שלו הייתה כי אנחנו יחד עם החולה נשתדל לעזור לו לסידור מחוץ לחקלאות.
יש סכנה מעשית כי ההתקדמות בקבלת אנשים יכולה להיות גם נסיגה אחורנית. כבר הזכרנו חסרים 2000 לא”י למילוי ההוצאות. הרי רוב אמצעי התוצרת כבר נתנו, ע”כ מה יביא לנו הכנסות נוספות. מיותר היה – כפי ידוע להזכיר את הצד האובייקטיבי של גרעון זה. בינינו צריך לדבר על אשמתנו בזה. כול הנמצא בעבודה רואה תקלות שלנו בכול המנהגים.
עובדה היא הרי גם בשיחה איננו יודעים אקונומיה.
עובדה היא כי יש עוד אנשים אחראיים ולא-אחראיים ! אין תקווה לתיקון, אולם להפך. כול אחד מאתנו יודע הרי שאפשר לגדיל את ההכנסות ב20% לולי הקדמנו לקום וכו’. הרי במאחרים לצאת מקדימים גם לבוא. הרי כול חצי שעה נוספת מגדילה את ההכנסות. גם בהוצאות אפשר לקמץ 10% בלי שיהיה ניכר. על כול זה יש לדבר גם בקשר עם קבלת אנשים.
רובנו לא נחשוב כי שיחה אחת תשפיע לו גם לחודש לתיקון המצב. הטפת מוסר לא תשפיע. בהנהלת המשק איננו מחפשים כול משטר אחר ניסיונות שניסינו. הנ’ המשק יודעת כי עליה לכלכל את כל צרכי המשק. בסידורי עבודה לא משתתפים. האשמה היא כללית ואין את מי לבקר. – יתכן כי גם דברי יתקבלו בהטפת מוסר. יש המאמינים כי אחרי שיפסק התקציב נלמד אקונומיה. אין חלקי בין אלה. הלחץ הזה יהיה סטיכי. הוא להכרה לא יחדור. כבר כיום יש לראות את התפתחות הדברים בכוון זה. העוזבים אותנו הם למדו מקצוע ועבודה. משנה לשנה תקציב וע”ח הולך וגדל בהכרח. את דברי י. כהני יש להצדיק. אני פוחד בפני ההכרחים האובייקטיבים שלא יתנו לאיש לזוז. יתכן מצב כי החזק יוכרח לעזוב והחלש בהכרח יישאר. אינני מאמין כי אין להכניס רגולציה.
כול השאלות האלה הן שאלות הנוגעות בקיומנו, אם המצב לא יתוקן לא נוכל להתקיים.

י. כהני : מה יביא לנו הברור הזה? א”א לדעת כרגע אך עליהן אין לותר. אני רוצה כי נצא משיחה זו בהוראות לתיקון. איני חושב כצבי: השאלות שדברו עליהן אין לנגוע, להפך יש ויש. הרי על הוספת אנשים אין לדבר. המצב מחייב את זה ואת ההכנות, אין מה לעשות. את השאלות צריך לברר משום שבין כה מבררים אותן בכול הפינות. לפני זה אקדים בקשר עם דברי דוד: אין בהם הרבה שיש להתלות בהם. אך דבר אחד שעשה עלי רושם רע הוא: החדשים לא נותנים הרבה למשק לפחות ל3 שנים. זה לא נכון. כמובן כי חדש לא ימלא את כול העבודות כחבר וותיק. אבל בעבודה בכלל בוודאי ימלא מקום. על זה האם אנחנו צריכים להיות מדריכים לתמיד – אין זאת השאלה, השאלה היא בטיב ההדרכה.

על שאלת מצב המשק לא דיבר דרור נכון. כי לא חשוב כאן השיקול של סבות אובייקטיביות המעכבות. דובר על השיחה בינינו ואחרים שהיא לרעתנו. מסירות, שמירת כלים וכו’ וכו’ וגם ידיעת המצב של המשק. לנו תמיד נידמה כי הננו יצור בינים בין משק גדול וקטן. לפי דעתי קבלנו את הרע גם מהקב’ הגדולה וגם הקטנה. בהיותי בכפר גלעדי ראיתי כי המשק צועד לקראת בסוס. אך בין 70-80 איש ישנם רק 18 חברים שחלק מהם בעבודה ציבורית, חלק חולה מחוץ למקום ועל המקום נמצאים לא יותר מ5 (50) חברים. בכל זאת העבודה בסדר והמשק מתפתח, רק משום זה כי ההדרכה היא נכונה. היא נכונה. מדריכים כאלה כדאי להיות. ההוראות הניתנות שם ע”י חברים הקבועים הם מצוינים. ההבדל בינינו ובין קב’ גבע הוא לא בגודל הסכום שנקבל, אלא המסורת שהוותיקים מעניקים לחדשים. הרי ראינו בזמן שהיו אצלנו תלמידי בית ספר הראלי וגם בגבע היו מאלה בזמן הזה, הרי שם עבדו לגמרי אחרת. הפסיביות אצלנו היא כקבוצה גדולה. לא היגענו לידי ארגון כזה כי יימסר לחברים כל פרטי המתהווה במשק.
מתוך כל הנאמר אני רואה כי השאלה לברור היא לאו דווקא בקשר עם קבלת חדשים, אלא היא מתמדת. מתי יבא הזמן כי כולם יתעניינו בכל הנעשה במשק?! תלו הייתה מודיע הצעה המגבשת דבר מה מהשיחה זו היה זה טוב. אלי טרם היגע הזמן להציע דבר כזה. יודע אני כי רב הרכוש המתבזבז, הרי זה די צורך לקיום 3 אנשים. כבר הזכרתי את זה בישיבת הוה”פ: אדם מהחוץ שבקר אותנו הוציא מסקנה כי לרגל אי סדר הקיים אצלנו לא נוכל להתקיים. זה נכון. כל אחד מאתנו רואה את זה. לא דובר על בנין, אלא בזבוז רכוש ממש. הוה”פ חשב להטיל על
2-3 אנשים (חצרן וכו’) יתחילו להנהיג סדר מסוים – בוודאי אחרי שנה הכול היה נכנס למסלול. זה הוא המצב המשקי. לא ענין הגרעון בהכנסות, לזה לא נוכל לעזור, אבל בשמירת הרכוש זה העיקר.
בשאלה החברתית: אנחנו בעצם משפחה גדולה במושג המקובל. ההבדל הוא ביסודות. אבל בנוגע לסיפוק צרכים הינו הך. אך הצרכים שלנו הולכים וגדלים ורוצים להתמלא מהם, לא נקדם בזה את המצב החברתי. אין לדרג את העזרה לענפים שאנחנו מספקים. אך מוכרחים להינתן לכול הענפים.
אך אין לדחות את הצרכים של החבר. כול עזרה שהחבר זקוק לה ואין גואל לה, הקיבוץ מוכרח לספק אותה. גם אני בדמה כי התקציב צריך להיות קבוע לשנה ואין לשנות בזה הרבה – אבל להתעלם מזה אסור. אין דעתי כי עזרת קרובים היא חשובה מזו לקרובים. אך אין להעלות על הדעת כי לרגלי מילה של אלה לא יעזור איש לקרוביו. הרי עובדה היא כי גם אנחנו דוחים את העזרה המדיצינית לרגל מצב כספי. דעתי היא מוחלטת: אין דרגה בעזרות לחבר. אך אין לעזוב חבר במקום בזמן שקרוביו זקוקים לעזרתו בהחלט. הקשר בין אנשינו והוריהם הולך ומתחזק. ע”כ אין לדחות את עזרת קרובים. לא יכול להיות כי הבן היושב כאן לא יעזור להוריו הרעבים בחו”ל. בהסכמה ובהבנה כללית אני יכול לקבל את בטול הוצאות פרטיות ולהקטין את עזרה מדיצינית ובלבד לא לדחות את עזרת קרובים. איני מתאר לעצמי כי אשאר בקיבוץ אם אוכרח לעזור לקרובים.
איני יודע האם קבלנו נכון את כוונת דבריו של מנדל. פגע בהרבה אנשים. אין לזלזל בהרגשה זו. למרות כול הפירושים של מנדל הרי לא אוכל להשתחרר מהרושם. כול חולה ובפרט בריא צריך הרי לחפש לעצמו מקום עבודה בחוץ. דבריו של מנדל הם לא צריכים להישמע כאן. אין מקום למחשבה: שאנשים הנמצאים כיום במצב שאינם יכולים להיות פרודוקטיביים במשק עליהם לחפש מקום סידור בחוץ. הדברים נאמרו בפשטות ואין לגלות בהם שתי פנים. יתכן כי הכוונה הייתה רק ל 2-3 הנמצאים כיום בחו”ל. אך אין לזה גבול – זה יכול לקרות לכול אחד.
אך אפשר לשאול: כול סעיפי ההוצאות הגדולות, מאין ניקח לכיסוים? אם המצב יגיע לכך אזי או שנצטרך לחפש עבודה אחרת, או נשקע בחובות, אך להעלים עין מזה א”א. במצב המשקי אין רואה כול ספוק. או יכולנו לשור על הרכוש והסדר הרי זה בלב היה מוסיף מאות אחדות לא”י.
ולמצב החברתי: אין להקביל את עזרת קרובים לסוגיה. אפשר להקטין את את הוצ’ פרטיות, אבל את עזר’ קרובים אין לגבל. בלי ספק שעזרה מדיצינית רצינית צריכה להינתן בכול מחיר.
שואלים: האם איש שיכול עבודה אחרת למלא ולא שום עבודה פיזית האם עליו בכול זאת להישאר כאן? התשובה: מובן שלאדם כזה צריך לעזור להסתדר בחוץ.

אנשל: האם אנחנו יכולים לקיים משק שיספק את כול הצרכים של 50 משפחות? איני מסיח כרגע את הרעת מדרישות חברתיות וממצב של מחלות וכדומה. השאלה השנייה היא התאמת הנושא של המשק אל דרישות המשק. אצלנו שני הדברים הללו הם נפרדים – הצורך והיכולת אינם איונטיים לא כמו אצל פועל שמכלכל את משקו באופן אינדיוודואלי. את התביעה להוספת התאמצות ומסירות צריך לקבל ולהסכים לה – אולם טעות היא אם נחשוב שהשעה הנוספת היא אשר תביא את ההצלה – משל לקפיטליסט שמתנגד להורדת שעות העבודה של הפועל מתוך נימוק שהשעה הנוספת היא הרווח שלו.
אשר לאחריות: נחוץ לא לצאת ממצב דהיום של מציאות מספר אנשים מקובלים בתור אחראיים אלא להטיל את האחריות על חוג יותר גדול, לשתף את כולם באחריות, והכישרון והאחריות יבואו עם הטלת התפקיד והאחריות. נכון ציין דרור שאנחנו זה שנתיים חיים תחת הסימן של הקופה. ועדת חברים כביכול צריכה לעסוק בשאלות חברתיות אולם למעשה היא עוסקת בשאלות כלכליות. ועדת החברים גמרה את הדו”ח שלה בשנה העברי בציון שלא צליחה. והאי-הצלחה הייתה בזה שלא יכלה להעביר רגולציה בין כול המקורות הכספיים – המקור המשותף והמקור הפרטי. לו היה מושג הקומונה מתפשט גם על המקורות הצדדיים, הפרטיים היה זה מאפשר הרבה יותר במובן המעשי ועל כל פנים משליט שוויון והכרה של צדק. לדברי מנדל ביחס לחולים: המצב שעל יסודו דבר מנדל הוא מציאות, והשאלה היא איך לגשת לפתרונה; הגישה צריכה להיות חברתית. לא מעניין איך שהפרט עובר על המצב של אי-כושר לעבודה באופן פרטי;  חשוב הוא לקדם את הדברים מתוך נקודת ראות הקיבוץ. השאלה שעומדת לפנינו היא: מה אנחנו צריכים לעשות בכדי להבריא אותם. הוספת של 15 חברים תטיב את מצב העבודה, אבל מציאות של אנשים חולים לא תשתנה; ואולי היה יותר נכון לקבל עוד אנשים נוספים בכדי שנעבוד למשל בבניין ונגדיל את ההכנסות ונוכל להבריא את האנשים. זו תהיה התשובה החברתית לשאלה של מציאות אנשים חולים.

בנימין: עובדה של הוספת 15 חברים די נכבדת הנה בכדי לברר שאלות יסודיות של הקיבוץ. אולם המסלול של השיחה עד עכשיו לא יביא למטרה הנרצה. אי אפשר לגבב בהזדמנות זאת את כול שאלות הקיבוץ כולן.
לשאלת החולים ע”י הערתו של מנדל לא נוסף לאקטואליות ואין כדאי כה הרבה לטפל בה האופן מרכזי. דרכנו המעשית לא אותנו לידי כשרון לקיים קיבוץ ומשק. למצבנו המשקי: לא נכונים דברי הסניגוריה על מצבנו של דרור. איני מכחיש את אשמת הגורמים האובייקטיביים, אולם דברי חברים בשיחה משפעים ומחנכים ודברי דרור יכלו להקל במושגינו על התביעה שיש לתבוע אותה מעצמנו. בתנאים האובייקטיביים שלנו יש אפשרות לקיים משק ולפרנס אפילו
60 משפחה באותו מצב והרכב האנשים אשר הוא אתנו. לא נצלנו כאן את כול האפשריות של פלחה חרבה ומכל שכן לא את כל האפשריות של ההשקאה. גם אני הייתי אומר ששעת הפסקת התקציב תהיה לנו שעת מבחן – כיום שניתי את דעתי זאת. חיינו מוכיחים שההכרח והלחץ התאורטי ההוא לא יורגש אצלנו היות ואצלנו הפרט אינו מרגיש את מצבו בתור אחד בין נושאי המשק. המומנט היסוד בקבוצה הוא אמנם הוולונטרי – אולם הוא איננו בר-קיימא  וכוחו פג בשעה ידועה בתור כוח מכרע, זה מחייב שיקום כוח אחד אשר יוכל להחליפנו. שתי פנים לכוח האחר הזה אשר הנהו נחוץ: ההכרה וההכרח. ההכרה מוכרחה לקום כול עוד שהאדם והחברה רוצים להגשים את רעיונם – ההכרח אשר יקום בלי השתתפות רצוננו ושימת ידנו. והיה אם יקום ההכרח מבלי שתלווה אותו בבכרה אזי תשתלט הסטיכיה. – הוא אשר אנחנו רואים היום בחיינו. אם החברים אינם נוטלים בידיהם את הרסן על חייהם – נשקף ההרס. הרני מגיע איפו להצעה לקיים את שיחות הבירור אלו בתוקף הגרויטציה. אמנם אנחנו איננו עוד קלי תנועה, אולם זה אינו מונע בעד השתלטות הסטיכיה בשיחותינו, אנו צריכים לשמור על גבולות ולא לערבב עניין בשאינו עניין. המדובר כרגע הוא: קבלת חברים ושאלת ועדת החברים למשל אינה נוגעת כאן. בדיון על השאלות אפשר להפריד בין תחומים. שאלה ראשונה לדיון: ארגון החברים – פתוח אקטיביות ויזמה שהנה טבועה באפן לטנטי(כמוס, סמוי מן העין, רדום) ואינה באה לכדי גילוי מלא בצורת חיינו.

סוג שני של שאלות במלה “מכוערת” מאד אכנה אותו: נאמנות לרעיון. התנאי לבירור פורה: השתתפות מלאה של החברים בנוכחותם בשיחה ובביטוי – אם היחוד הזה לא יתקיים גם 15 חברים חדשים לא יעזרו.