הדס דניאלי:

חברי וחברות בית אלפא, ילדים וילדות, אורחים ואורחות, מכובדי כולם,

 אני נרגשת להיות אתכם הערב, בחג ה-100 לקיבוץ בית אלפא!

100 שנים חלפו מאז הגיעו החלוצים –  מייסדי הקיבוץ, והקימו למרגלות הגלבוע את קיבוץ א’ של השומר הצעיר- נקודת ההתיישבות היהודית המזרחית ביותר בעמק יזרעאל.

אני בטוחה שהם לא יכלו לדמיין את מה שיקרה ב-100 השנים הבאות.

הקשיים והאתגרים עימם התמודדו המייסדים היו עצומים. הקמת קיבוץ בנקודה כה מבודדת ומרוחקת לוותה באתגרים ביטחוניים רבים; אך האידאולוגיה והאידאלים הנשגבים הם אלה שיצרו מתחים שהביאו לפילוג, והשפיעו רבות לא רק על הקיבוץ הצעיר אלא על התנועה הקיבוצית כולה ועל המדינה שבדרך.

אך קיבוץ בית אלפא התפתח והפך בעל שם לא בגלל אלה אלא בעיקר בשל היצירה שהתפתחה בו. יצירה תרבותית ענפה הכוללת רשימה ארוכה של יוצרות ויוצרים רבים,

שהותירו את חותמם על התרבות הישראלית; בזיכרונות הילדות שלי, כמו של המוני ישראלים, שלובים השירים הנפלאים מ”זרעים של מסטיק”, “שיר העמק” של נתן אלתרמן, חבורת “האירוסים” שעדיין מנעימה בשיריה ועוד .

גם בתעשייה ובחקלאות, היצירתיות שלכם באה לידי ביטוי, בהמצאות וחידושים רבים. זהו קיבוץ בית אלפא האמיתי.

יכולת העמידה העיקשת יצרה כאן קיבוץ משגשג ופורח. אני זוכרת את פגישתי הראשונה עמכם, לפני 20 שנה. החברים הוותיקים, עובדי המחצבה, אמרו בחוגי הדיון: “השנה נולד בבית אלפא ילד אחד, אנחנו חייבים שינוי!”. וכך היה. עשיתם זאת ברוח בית אלפא- ביסודיות ולפרטי פרטים, ואת הפירות אתם קוצרים היום.  

בגיל 100, קהילת בית אלפא היא קהילה רב-דורית, גדולה ואיתנה, עם מאות ילדים, משפחות צעירות וכמובן חברים וותיקים, וכולכם ביחד יכולים לחוש סיפוק וגאווה. אך תפקידכם, תפקידנו, כקיבוץ וכחלק מתנועה, לא תם. מדינת ישראל מתחבטת בשאלה לאן פניה, והערכים של בית אלפא ושל התנועה הקיבוצית כולה- ציונות, דמוקרטיה, שיוויון, קבלת האחר, פלורליזם וערבות הדדית- כל אלה עומדים גם היום במבחן יומיומי ולכן תפקידינו לא תם. ביום חגכם נביט יחד קדימה בתקווה לעתיד משותף המבוסס על ערכים אלה ונפעל יחד להביאו.

לסיום, בשם התנועה הקיבוצית אני מאחלת לכם ולכן לשנים הבאות, שתמשיכו לשמור על “הרוח הבית אלפית”, היצירתית והקפדנית; שתמשיכו לצמוח, לקלוט אליכם צעירים וצעירות שימשיכו את הדרך וישמרו על הערבות ההדדית, על התרבות המרשימה, על הקהילה ועל הערכים הייחודיים לכם.

חג שמח בית אלפא!

 

 

אבנר הכהן

כשנעמה רון הרימה לי טלפון לפני יומיים לבקש שאברך את בית אלפא ליום חגה, הייתי בטוח שאנחנו הולכים לשחזר את הוויכוחים ההיסטוריים בין סבא אליעזר הכהן וסבא אפרים רייזנר מתקופת הטרנספר.

שמי אבנר הכהן, דור שלישי למייסדי קיבוץ בית אלפא, בנם של אברהם ומאירה הכהן, אחיהם של יוני, סמדר ויאיר.

סבא שלי אליעזר הכהן וסבתא שלי תמר שוחטוביץ הקימו את בית אלפא בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, וכאן גם נולד בנם הבכור והיחיד אברהם, אבא שלי, שהיה מהבנים הראשונים של הקיבוץ.

סבא אליעזר היה איש חשוב, איש של נאומים ומאמרים בעיתון, מנהיג בתנועה ובמפלגה, איש של חליפות ושליחויות בחו”ל.

סבתא תמר הייתה חקלאית בנשמתה ובנפשה, מייבשת ביצות, מנתצת סלעים לחצץ, עובדת אדמה, אישה קשוחה שפיה ולבה שווים.

תמר הלכה זקופה ובראש גאה לרמת יוחנן בעקבות הטרנספר של שנת ארבעים משאירה אחריה בן יחיד ויצירה שיתופית.

בית אלפא הייתה ומעולם תישאר הבית שלי. המטענים האינטלקטואלים והרגשיים, והערכים החברתיים והאנושיים  שרכשתי בחברת הילדים, במוסד החינוכי,  בתנועת השומר הצעיר ובשדות הכותנה והפלחה עיצבו את אישיותי וסייעו לי להגשים את חלומותיי ומטרותיי ולסלול את דרכי בנתיבי החיים.

בית אלפא צרובה באלבום זיכרונותיי כשאני מעפיל עם נכדותיי בשביל המתפתל למרומי הגלבוע, כשאני מרכין את ראשי  אל מול קבריהם של חללי מערכות ישראל ביום הזיכרון, כשאני מתחבק עם חברי לקבוצת גפן בפגישות המחזור השנתיות וכשאני מלווה בעיניים דומעות את חברי ובני משפחתי בדרך העולה לבית הקברות.

עד היום אני גאה בהישגים וההצלחות של הבנים והנכדים של ותיקי ובני הקיבוץ.

ליבי עולה על גדותיו  כשאני קורא את ספריו המרתקים של עומר, בנם של דדה ועינת עינב, כשאני מאזין לשיריה המקסימים של  נונו, נכדתם של סטינה ורחל אהרוני,  כשאני צופה באיתי שגב, נכדם של עודד ורבקה ירון מככב במדי נבחרת ישראל בכדורסל, כשאני שומע מחברים שאורי דורון נכדם של מרה ורבקה שבדרון מסיים קורס טייס, כשאני מתפעל מאיכות הניהול של אייל, בנם של ראובן ומתיה טרייבר שהוביל את מפעל מיטרוניקס  מיזרעאל להישגים יוצאי דופן ועוד רבים וטובים אחרים.

בשם חברותיי וחברי שנולדו בקיבוץ אני רוצה לברך מעומק הלב ובהתרגשות רבה את חברות וחברי בית אלפא ובני משפחותיהם לרגל חגיגות המאה.

חזקו ואמצו.

אסתי ורביב דרור

100 שנה לבית אלפא – הקיבוץ כעץ השדה

על אוכף הגלבוע ניצב בעקשנותו הנצחית העץ הבודד, עץ השדה. משקיף כשומר נאמן.

קיבוצינו כמו עץ השדה. ניטע, לפני מאה שנה באדמות נוריס למרגלות הגלבוע, ליד בית הכנסת העתיק ‘בית אלפא’, המזכיר לנו את השתייכותנו למקום.

חלוצים וחולמי חלומות נטעוהו כשהוא רך ופגיע. שורשיו העמיקו באדמת הביצות, ינקו דשן אידיאולוגי, שתו את מי החזון ויכלו לכל מבחן וקושי בזכות אמונה, עקשנות, ערכים ועקרונות. גזעו הכלכלי, הפיזי וגם המנטלי התחזק והתרחב, הצמיח ענפים המתפרשים כשבילי הקיבוץ, נושאים את פירותיו – אוהלים שהיו עם השנים לבתים שגדלו והתחזקו, ובהם שוכנים אנשי הקיבוץ, משפחות משפחות.

אז במעמד חגיגי זה, נודה לאנשי החזון. אלו שעדיין עמנו ואלו שכבר מזמן אינם. חדורי האמונה, שכעצמות יבשות הורמו מעפר הגלות, קרמו עור וגידים כדי לעבוד את האדמה וליצור יש מאין.

תודה לכם, לוחמות ולוחמים אידיאולוגים, תודה לחולמים ולמגשימי החלומות. תודה על ימי עבודה ארוכים ומתישים בתנאים-לא-תנאים. תודה על המחרשה ותודה על הרובה, תודה על שנטעתם ותודה על שזרעתם, תודה על שמסקתם ועל שקטפתם, על שחלבתם ועל שגזמתם, תודה על שחצבתם ועל שייצרתם, תודה גם על שחינכתם ונתתם דוגמה לדורות של ממשיכי הדרך – גם אם משתנה היא, כרוח הזמן. תודה לכם על עקשנותכם ותודה שלא ויתרתם.

תודה על שחיבקתם ושמרתם מילים כמו אידיאולוגיה, ערכים, עקרונות, שיתוף, ערבות הדדית, חזון, שלאורן הלכתם ועל פיהן פעלתם. תודה על העמל, על היצירה של יש מאין.

והיום, העץ שהוא בית אלפא נטוע בבטחה. שורשיו עמוקים באדמה, צמרתו גבוהה, משקיפה ליעדים חדשים וחולמת חלומות חדשים. גילו הכרונולוגי הוא מאה, אך גילו הרוחני, כפי שמזכיר לנו בית הכנסת העתיק הוא יותר מ 2,500 שנה.

נברך את קיבוצינו כברכתו של אליהו הנביא בספר מלכים פרק י”ז ש”כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר”, שנמשיך להיות מבורכים בשפע, לא רק כלכלי אלא גם רוחני  ונסיים בדברי הנביא עמוס:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.  יד וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם.  טו וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם–אָמַר, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

ברוכים תהיו מגשימי הנבואות – יום הולדת שמח

 

אלון חגי

100 לבית אלפא

בי”ג בחשוון תרפ”ג, 4 בנובמבר 1922, עלו ראשוני הקיבוץ להתיישב על גבעת הטרשים  שהוקצתה להם למרגלות הר הגלבוע. קדמו לכך שלוש שנים של הכשרה עצמית ומאבקים במוסדות המיישבים שניסו למנוע את העלייה על הקרקע.

100 שנה מאוחר יותר, עומדת לתפארה – יצירה שזורה, של מרקם אנושי ומפעל חיים מהמדהימים בתולדות האדם – מהמורכבים והמאתגרים באבולוציית החיים של קהילה משגשגת וערכית.

מנסים להתאים את סולם הערכים וסדר החשיבות שיתאימו לפרט ולקהילה – במקום בו הקדמנו את זמננו, בלי לוותר על היחד, החברות ופריון האדמה .

בבינוי קהילה עכשווי ומודרני, מבוסס תשתית של ערבות הדדית – אך מוצא גם מקום ואיזון ל”מי אני – ומה יוצא בסוף בשבילי..”.

ומה נאחל לנו ביום חגנו, (שתרגם נתן זך למילות ברטולד ברֶכט):

“יהי הכל, שייך לכל שיוכל, להטיב עמו, שיוכל להטיב עימו.

הילד לאשה האימהית, למען יגדל,

העגלה לעגלון הטוב, למען ינהג בה היטב.

והאדמה, למשקים אותה מים,

למען תיתן פרייה בעיתו.

 

יהי הכל, שייך לכל שיוכל – להטיב עמו.

 

שחר יערי

דגנית

המון תודה על שנה מופלאה, גדושה בטיולים, ומפגשים חברתיים כמו גם יצירה של דברים חדשים.

יצקת לשנה זו את אהבתך לטבע וסחפת את כולנו והכל בסימן של 100 לבית אלפא  .

ניהלת אותנו ואת שנת ה 100 ביד רמה . התרוצצת, ארגנת,  סחבת, הקמת צוותים

ודאגת שכולם יהיו בעיניינים וגם על הדרך לימדת אותנו לעמוד בזמנים.

והכל בהתנדבות מלאה !! את גם עובדת במשרה מלאה. ולא נשכח שאת גם סבתא מופלאה.

בדרך המיוחדת לך ובצניעות רתמת את כולנו לעשייה משותפת בשנת ה 100 .

שוב תודה רבה

קהילת בית אלפא .

שחר נהוראי-יערי.

צילום: יריב וינברג.