נולדה ברומניה
ב – 7.12.1913
נפטרה ב – 15.6.1996
הייתה נשואה למשה (לופק)
אמא ליעל הרפז וגיורא

שפרה עלתה לארץ ב1933-. מספרת שרה שבת: “כשהגיעו אנשי “פלנטי” לרמת-יוחנן, הייתה בין החברות הצעירות בחורה ג’ינג’ית, זריזה, בעלת קול אלט נהדר, רוקדת, שרה. היא עבדה כגננת שכירה, מיד רכשה את לב לופק, ונתקבלה כחברה מהמניין. כיוון שהייתה יחידה מרומניה, לא מצאה שפרה בהתחלה את דרכה בין יוצאי פולין, אבל עם הולדת בתה הבכירה, יעל, רכשה לה חברות וידידות”.
בבית-אלפא קבלה שפרה על עצמה את תפקיד הסייעת לרופא השיניים, עבודה שעשתה נאמנה והתמידה בה 36 שנים.
שפרה הייתה ידועה כקוראת ספרים בשפות רבות. היא זכתה לנכדים ולנינים, בהם היא טיפלה באהבה ובמסירות.
רבקה, כלתה: “לפני חודש הלכת סבתא לעולמך, ואת חסרה לנו מאוד. בכל פעם שאני עוברת ליד ביתך, אני רוצה להיכנס ולחבק אותך, אבל את כבר לא שם… אך את בלב שלנו, עם המון זיכרונות של חום, של רצון טוב, אכפתיות ואהבה. כמו צליל מנגינה אהוב שתמיד יישאר חתום באוזנינו. כמו טעם מאכלייך השמור בחכינו. כמו שפעת הספרים, הצעצועים והמשחקים שליוו את ילדינו. כמו קולך המספר סיפורים ואגדות המרנינים את לבנו. וכמו אהבתך ששפעה והרוותה את כולנו. שלום לך, סבתא שלנו”.
נוגה, נכדתה: “צירוף מילים המקפל בתוכו כל-כך הרבה. סבתא שלנו, של הנכדים והנינים. סבתא של ספרים וסיפורים, אגוזים קלויים ובוטנים, ריח מטבח נפלא, ומעל הכל אהבה גדולה לכולנו. בכל עת שבאנו אלייך, תמיד נדמה היה שרק לנו חיכית, עם חיוך גדול ואור בעיניים. ואהבתי לבוא אלייך סבתא.
אני מתנחמת עכשיו במחשבה שתנוחי סוף-סוף מהכאב שחווית בשנים האחרונות. ואולי גם תפגשי את סבא לופק, אליו התגעגעת כל-כך. תודה על שהיית לי סבתא נפלאה”.