נולד: ב – 28.8.1924

נפטר: ב – 04.06.2009

בן לחיים שלום ובתיה

היה נשוי לדינה

אב לנעמה (רון), עמרי, אילן וישי
אפרים נולד בתל-אביב. בילדותו עברה המשפחה מספר פעמים מבית לבית, בעיר שעוד הייתה ברובה חולות, עד שהתייצבו בדירה ברחוב נחמני. האב עבד שנים רבות בדפוס “הארץ”, מקצוע שלמד בפולין. החל כפועל פשוט, התקדם והפך למנהל הדפוס. אפרים למד בגימנסיה היוקרתית “שלווה” ולימים זכר שאביו נהג לשלוח מדי יום סבל עם חמור, כדי שיחזיר את בנו בשלום הביתה עם תום הלימודים.
אפרים הצטרף לתנועת-השומר הצעיר, שהפכה לגורם החשוב והמשמעותי בחייו, ובגיל 16 עזב את הלימודים וברח מהבית. אפרים הגיע לבית-אלפא ב-1938, בעיצומו של המאבק הפוליטי הפנימי בקיבוץ, והוריו השלימו עם המהלך ואף מימנו אותו. בני הקיבוץ הגדולים נשלחו ללמוד במוסד החינוכי במשמר-העמק ואפרים הצטרף אליהם. ב-1940, כאשר התחולל ה”טראנספר”, חזרו בני הקיבוץ לבית-אלפא, וכעבור זמן הגיעו לקיבוץ בני גדוד “השדה” מקן צפון בתל-אביב, שסיימו את לימודיהם ונשלחו כפלוגה לעזור בבית-אלפא.
לאחר שנה התפזרה הפלוגה, ואפרים הצטרף אל החברים שעברו להתגורר ב”קומונה” בתל-אביב והדריכו בתנועה. חברי הגדוד רצו, ואף דרשו מראשי התנועה, להקים קיבוץ חדש, אך התנועה דרשה שישלימו את קיבוץ בית-אלפא, שהיה צורך לחזקו לאחר הפילוג. חברי הגדוד היו מוכנים לראות בכך “הכשרה”, אך בסופו של דבר לא יכלו לעמוד מול הלחץ התנועתי והפכו להשלמה, וכך נגוז רעיון הקיבוץ החדש, העצמאי.
ההיכרות בין אפרים לדינה החלה במחנות ובטיולים של התנועה, כאשר בנות בית-אלפא משכו תשומת-לב רבה. דינה סיפרה כי הבחינה בו בעת תחרות ספורט באתלטיקה, שהתקיימה ב-1937 בתל-אביב. אפרים היה ספורטאי מצטיין. היכרות של ממש התרחשה רק במחנה השביעי של התנועה בשריד, שבו גילו בני תל-אביב התעניינות רבה בבנות בית-אלפא ובילו הרבה במאהל שלהן. בהמשך נוצר הקשר בין אפרים ודינה.
כעבור זמן החליטו אפרים ודינה למסד את חברותם ולהקים משפחה, אחת הראשונות שקמו. נכנסו ל”חדר-משפחה” וכאשר נכנסה דינה להריון, נסעו אל הרב בכפר-יחזקאל, ובנוכחות עדים שברו כוס, ענדו את “הטבעת התורנית” ואפרים חתם על כתובה. אחר-כך נסעו לעפולה ו”חגגו” על חפיסת שוקולד וכוס גזוז… באותה עת התגוררו באוהל, ורק עם הולדת נעמה הבכורה עברו לצריף, ללא שירותים.
במלחמת העצמאות התגייס אפרים לגדוד 13 של “גולני” שפעל בעמק, עבר קורס חבלה והפך לחבלן ביחידה, מקצוע צבאי בו שירת עד גיל 53. לקח חלק בקרב על ג’נין, שהסתיים בכישלון ולכוח הנסוג נגרמו אבידות כבדות. אחר-כך המשיך עם הגדוד לאזורים השונים בארץ שבו פעל, ועד אילת הגיע.
עם סיום המלחמה עבד מספר שנים במספוא, ואחר-כך עבד בגן-הירק של הקיבוץ, ענף גדול ומרכזי, שהגיע להישגים בולטים, ומספר שנים אף ריכז אותו. במשך שלוש שנים (1973-1970) עבד בשמורות הטבע באזור אילת ובסיני, ואז “נדלק” לנושא הדרכת טיולים.
חובב ארכיאולוגיה, שקיים קשר הדוק עם מישה רשף, בעיקר בנושא של מטבעות עתיקות. במשך השנים הקים לעצמו אוסף קטן, אותו מסר למוזיאון העתיקות המקומי שהוקם מאוספו של מישה. במשך עשר שנים שר, ביחד עם דודה הדס, ב”מקהלה המקובצת”, וכאשר התחום התרבותי התנגש בידיעת הארץ, העדיף את הטיולים.
שימש רכז ועדת תרבות בקיבוץ במשך שלוש קדנציות, חבר בוועדות חברתיות שונות. לימים התרכז בהדרכת טיולי המבוגרים והקשישים בקיבוץ, מועדון שפיתח מסורת מכובדת.
במשך 25 שנים עבד במפעל לציפוי מתכות בקיבוץ. שנים מספר עבד גם במכוורת של הקיבוץ. ולעת זקנה היה התברואן של הקיבוץ, ושימש כתובת לחברים בתחום זה. הקלנועית שלו תמיד הייתה עמוסה בחומרי הדברה שונים. לאורך השנים היה תמיד מעורב בנעשה בקיבוץ ולא היסס להביע דעתו ברבים.
היה אדם של לימוד מתמיד לכל אורך השנים, אם בחוגים האזוריים ואם באוניברסיטה הפתוחה. תחום ידיעת הארץ שבה את ליבו והוא העמיק בנושא ורכש ידע רב אותו העביר כמדריך טיולים במשך שנים. הטיולים בחו”ל משכו אותו מאד. לפני כל טיול למד והתכונן כראוי. הוא ודינה היו ביותר מחצי עולם ומכל טיול “נולד” אלבום מפורט ומרהיב. בזמנו הפנוי הקדיש שעות רבות לתיעוד המשפחתי והשאיר אחריו אלבומים רבים של המשפחה לדורותיה. עד יומו האחרון לא ויתר של מפגשים משפחתיים והקפיד לשמור על קשר עם ענפים רבים של המשפחה. היה איש משפחה חם ומחבק וכך נזכור אותו.