נולד בסטשוב, פולין
ב – 7.1.1910
נפטר ב – 25.12.1983
היה נשוי לרחל
אב למאירה (אביב) וחנה (אשכר)

הוריו היו שומרי מצוות ולומדי תורה. בנעוריו הצטרף לקן השומר-הצעיר והיה פעיל בקרב הנוער בעיירה. מצד אחד היה בכך מרד נגד העולם שבו חיו הוריו, ועזריאל הצטער על כך שהוא גורם להם צער, עקב כך שהוא מתפקר מחבלי המסורת; אבל קן השומר-הצעיר היה גורם רב משיכה ועזריאל עבר את כל שלבי החינוך השומרי, עד להכשרה לקראת העלייה לארץ.
שרה שבת: “והנה נפתחו לפניו שערי הקן השומרי. הווי שונה מזה שהכיר בבית הוריו. חברים, פגישות, מחנות, ובעיקר – ספריה עם ספרים חילוניים. פה מצא הנער זקוף הקומה, עם העניים החולמניות ובת-צחוקו המבויישת, את ביתו השני. פה למד להכיר ספרים חילוניים על אדם וטבע, ומכאן באה האהבה הגדולה לטבע וצמחים”.
עזריאל גויס לצבא הפולני, שירת בחייל-הפרשים, ועל-כן התאחרה עלייתו לארץ.
ב1935- עלה לארץ והגיע לרמת-יוחנן, שם הקים משפחה עם רחל. קבוצת יוצאי סטשוב, שהיתה מלוכדת ופעילה, קלטה אותו ב1940- עבר לבית-אלפא, נקלט בענף המספוא, ועם השנים אף ריכז אותו. בשל סיבות בריאותיות עבר לעבודות קלות יותר – במחסן המוסך ואחר-כך בדואר ובכלבו.
שרה לבלנג: “דמותו האסתטית של עזריאל תמיד עוררה אצלי התפעלות והערצה. בכל שנות היכרותנו, לא ראיתי את עזריאל אף פעם לא מסודר. חולצותיו תמיד נקיות, ובלוריתו היתה תמיד מסודרת להפליא”.
מאיר: “עזריאל הסתפק במועט, ואם זכה במעט, נהג כאילו זכה מקרן השפע. חייו היו חיים של שלווה. לגדולות לא שאף ובקטנות לא נכשל. עזריאל היה שלם עם דרכו בחיים, בטבעו אופטימי ומלא תקווה. שלוותו הפנימית השתקפה בכל יישותו”.
סמדר, הנכדה: “כה שקט, כה עדין, תמיד שלו, תמיד מחפש איך לעזור, מתחשב. כל כך טוב, אפילו יותר ממה שהמילה “טוב” מביעה”.