נולד בגרודנו, פולין
ב – 29.10.1909.
נפטר ב – 28.10.1961.
היה נשוי לחיה פומרנצנבלום
אב לעזה (סיון),
רותי (סטולר) ונעמי (מרום)
למד בבית-הספר בעיר גרודנו. בנעוריו הצטרף לתנועת השומר-הצעיר, היה חבר בקבוצת “פלנטי” ועבר עימה את שלב ההכשרה בפולין.
עלה הגיע לארץ לבד כתייר, לפני חבריו, לקראת אירועי המכביה השנייה – שערי הארץ היו נעולים באותו זמן – ונשאר בארץ. הצטרף לקבוצה בעין-החורש וכאשר עלו אנשי פלנטי ב1932-, הצטרף אליהם במחנה ברחובות ועבד בכל עבודה מזדמנת: בפרדסים, בבניין, כעגלון, ואפילו שימש כאתת – בכל ערב טיפס על מגדל המים ופנס האיתות בידו, כדי לשמור על קשר עם יישובי הסביבה. למרות שלא הצטיין בכושר פיזי, היה בין המצטיינים בעבודה ולא ויתר לעצמו בשום תחום, למרות שהדבר עלה לו במאמצים רבים.
בעת שקבוצת פלנטי עברה להתיישב ברמת-יוחנן, למד את מקצוע הבניין ומהר מאוד התמצא בתוכניות הבנייה. עבר לבית-אלפא ב”טראנספר” ביולי 1940, ועבד במשך שנים במטעים. אחר כך קיבל את ריכוז המים והיה הראשון שהעלה תפקיד זה לרמה נאותה.
בשנות ה50- עבר ניתוח מסובך בראשו, שדרש מלוי השקעת מאמץ רב כדי לחזור לעצמו ולכושרו, כפי שהיה לפני הניתוח. נתן שחם: “איני יכול להתעלם מיסוד הגבורה שבהליכתו האיטית, בוקר בוקר, לעבודה, כשבתוך גולגלתו מתחולל המאבק האכזרי על כיבוש העבר מחדש – לא בלי רגעי צער מזעזעים, שבהם סיפר באירוניה עמוקה, חכמה להפליא, על נצחונו המאכזב של הגוף על הרוח…”.
פישל מקובר: “ללוי היתה אוזן רגישה. במקהלה הצטיין במוסיקאליות ושמיעה בלתי רגילה… הוא היה איש פשוט ובעל אופקים רחבים. תמים-דרך וידען בהוויות העולם. לעיתים רחוקות שמענו אותו נואם, אך בהישמע משפטו בציבור היה לו משקל סגולי, היה בו מהצלילות והלהט הפנימי גם יחד. איש הניגון והרגש, איש המילה המדודה, החשבון וההגיון. תלמיד חכם היה וחכם-לב”.