נולדה באושבנצים, פולין
ב – 4.2.1904
נפטרה ב – 25.5.1987
היתה נשואה לידידיה
אם לדוד (דשיק)
אחות לפסיה נהיר

כשהיתה בת שבע נפטרה אמה. אביה נפטר כעבור 20 שנה, כאשר זיגה כבר היתה בארץ.
הצטרפה לתנועת השומר-הצעיר בגיל צעיר, היתה פעילה בקן ואף נבחרה לראש-קן.
לאחר סיום לימודיה עבדה כפקידה בבית-חרושת גדול בעירה.
תוך-כדי פעילותה בתנועה הכירה את ידידיה, שהיה שליח מטעם התנועה בארץ. הם נישאו ב1928- וזיגה חזרה עם ידידיה לארץ ולקיבוץ. שתי אחיותיה עלו גם הן לארץ, ואחת מהן, פסיה, הצטרפה לקיבוץ בית-אלפא.
בשנים 1936-7 הצטרפו זיגה והבן דשיק אל ידידיה לשליחות נוספת בפולין, למשך שנה-וחצי.
זיגה עבדה שנים רבות בחינוך, אחר-כך, במשך מספר שנים עבדה במחסן הבגדים של ילדי המוסד, ובהמשך – בהנהלת החשבונות.
זיגה סבלה במשך שנים מבריאות לקויה. >br> כתבה נכדתה: “מול עיניי תמונה התלויה על הקיר זה שנים. גווניה דוהים מהשמש, לאט-לאט, יום אחר יום. כמוה גם את – לאט ומעט, בכל פעם קצת נעלמת.
אומרים שתמיד היתה לך השמש קשה. מאז שיצאת מהכפר בפולין בעקבות רעיון, בזרועות האהבה, עם שליח התנועה שבא מהארץ – ראה ולקח.
חיים שלמים חיית פה לרגלי ההר הזה. חיים עזי צבעים. רק בסופם החלו הצבעים לדהות. פתאום מגלים שהדברים משתנים – שכבר אין הברק החכם בעיניים, שאת פחות ופחות איתנו, יותר ויותר בתוכך, בעולם דימויים פנימי שאליו לא הצלחנו לחדור. רק סבא קצת, בזכות האהבה החזקה מכל.
אחר-כך הריאות כבר לא התרחבו כדי לשאוף אוויר – ודי.
והיום… גם אם אין צורה אחרת של המשך לקיום, הזיכרון שלך נישא באהבה”.