נולד – 12.10.1910
נפטר ב – 13.11.2000
היה נשוי למרים.
אב לעפרה בהט, פועה מרר,
אילת גדות ואורנה.

אברמק מספר: “בהיותי בן 10 עזבו הורי את רוסיה ועברו לפולניה. העיר רוקינטה הייתה מבורכת בנוף יערות ונהר, כריתת עצים סיפקה עבודה לתושביה. בעירנו היה בית-ספר יסודי “תרבות”. היינו חמישה ילדים בבית, ואני הבכור. הפרנסה הייתה בדוחק. אבא השתתף במלחמת העולם הראשונה, היה שבוי בהונגריה, ובשובו הביתה כמעט לא הכרתיו.,Br> בגיל 14 נרשמתי לתנועת השומר הצעיר, ואז סידרו לנו את ההכשרה “פלנטי”, ששמה כשם האחוזה. אחרי ועידת השוה”צ בורשה שבה השתתפתי, עליתי לארץ דרך איטליה. הגעתי לרחובות. הייתי בין שלושת המניינים הראשונים של “פלנטי” שעלו לרחובות ב1932-.
ב1936- הגענו לרמת-יוחנן, כ100- איש. אחרי ויכוחים רבים ומרים עם אנשי מפא”י, הוחלט על מעבר לבית-אלפא. הגענו לב”א ב1940-, ביום קיץ חם ולוהט. אני באופן אישי לא רציתי לעבור. התנגדתי לכל ההסכם הזה. אני שמח שהצלחנו להעלות לארץ את הורי ואחי, ב1936-“.
עפרה, בתו: “ההורים שלי היו חברי קיבוץ מסורים, אנשי עמל ועבודה, והיו שלמים עם חיי הקיבוץ כל השנים. בשלוש השנים האחרונות הלכה בריאותו של אבא והידרדרה. הוא איבד בהדרגה את תפקודו העצמאי. בכל זאת, אבא, הגעת לגיל שיבה מכובד וחגגנו לך באפריל האחרון יום הולדת 90! נזכרך תמיד כאדם שקט, צנוע, אוהב משפחתך ודואג לנו מאוד מאוד! יהי זכרך ברוך”!
יעקב איתן: “אברמק היה איש שיחה שקטה, לא נתן אמון בהכרזות מליצה. רצה את החיים בשפה מדוברת. את מותה של מרים לא קיבל כפשוטו, לא השלים ולא התפייס עם החיים. אברמק הגיע לנחלת הנצח, ונצרור אותו בצרור החיים בבית-אלפא”.