נולד ב – 17.7.1910
נפטר ב – 23.7.1988
היה נשוי לצילה
אב לאמיתי ונילי (גבאי)
נולד בלידה, פולין
למד בגימנסיה העברית “תרבות” ובסיימו את פרק הלימודים, שירת שלוש שנים בצבא הפולני, בדרגת קורפורל בחיל-הרגלים. חבר בתנועה משנת 1925. השתייך לקבוצת “הסולל” שעלתה לארץ והתיישבה בפתח-תקווה. הקבוצה התפצלה ואברהם הגיע לבית-אלפא.
עבד שנים בפלחה וב1949- התמנה לגזבר הקיבוץ ואז התגלה כשרונו הכלכלי.
עם השנים ניהל את חברת “תחבורה” ועבד במפעלים האזוריים.
בקיבוץ היה שותף להקמת המחצבה, לבניית בית-העם, הספריה ועוד מבנים ציבוריים ואתרי הנצחה ברחבי הקיבוץ. לאחר שסיים עבודותיו מחוץ לקיבוץ, לקח על עצמו את ניהול ארכיון הקיבוץ, ואף הספיק להוציא נוסח מתוקן של “אורחות-החיים”.
נילי, ביתו: “פינקת אותי בתכונותיך המיוחדות, להקשיב, להבין, לזכור כל אירוע הקשור לנו ולילדים. וכמובן, לציין זאת בהמון אהבה, לכוון, להדריך ולתמוך. הרגלת אותי שאתה כתובת לעצה, לויכוח, לדעה. פשוט, יש על מי לסמוך, ואף פעם לא אכזבת – תמיד היו המילה האוהבת, העיניים הצוחקות, החיוך התומך, מלווה בשאלות וחקירות.” גבריאל ונתן: “הרבה למדנו ממנו – גם בתחום הכלכלי, אשר בקיאותו בו היתה ללא עוררין, אבל גם בתחום הדבקות במטרה – התרשמנו מן העקשנות בה פילס דרך לרעיון חדש שהאמין בו, בלי לנפול ברוחו ברגע שנתקל בהשקפה שמרנית, שביקשה ללכת בנתיב סלול. הוא עצמו היה מוכן להקשיב לרעיונות חדשניים של צעירים ממנו, גם אם לא תאמו לגמרי את הנחות הייסוד שלו. מיד אימץ את העמדה החדשה והיה מדובריה הנלהבים. העניין היתה חשוב יותר מזכויות היוצרים. מטעמים אלה היה נעים לעבוד עמו. היה מן הנחשונים בכל הנוגע לפיתוח המשק וחיפוש דרכי קיום חדשות. תמיד נתן גיבוי לטעות של חבר-צוות ולא הסתייג ממנו, אלא בארבע עיניים”.
וילי דגן, עין-חרוד מאוחד (נהג בקואופרטיב בית-שאן-חרוד): “בעת כניסתו לניהול, שמו כבר הלך לפניו כמצליחן במילוי תפקידים מרכזיים. התרשמתי שהוא אדם משכמו-ומעלה, התרשמתי מכוח עמידתו במצבים קשים, מתפיסתו המהירה, מכוח הביצוע המעולה, ובעיקר מהיחס החם והלבבי ואופיו האנושי, שהקרין תקווה ובטחון לכל מי שבא במגע איתו.”
אברהם מזוהה בעיקר עם הקמת בית-העם, שנועד לתת פתרון להתכנסויות המוניות באירועים תרבותיים (סדר הפסח, מסיבות סיום השנה), צפייה בסרטים ותחרויות הכדורסל, בימים שענף זה היה מפותח ופופולרי. אברהם עמד בראש מפעל גיוס התרומות, שאיפשר את הקמת המבנה המורכב, שהיה אמור לתת תשובות מתאימות למגוון פעילויות כזה. אריה אהרוני: “אברהם היה איש אמין, שמילתו היא מילה, שמועד שנקב בו הוא מועד, העומד בהבטחותיו ומדייק בדבריו, והעיקר – דבק במטרה. אנשים כאלה, דרך אגב, הינם נדירים למדיי”.
אברהם גלינה, מ”ילדי טהרן”, שאומץ ע”י צילה ואברהם: “הייתם לי ההורים הטובים בעולם ורק בזכותכם הצלחתי לעבור את התקופה הראשונה שלי בב”א. הענקתם לי בית חם ויקר.”