נולד בורשה, פולין
ב – 26.1.1903
נפטר ב – 7.3.1988
היה נשוי לבלה
אב לרנתי ונעמי
בגיל 12 נכנס ארטק לתנועת “הצופים”, נהיה לראש קבוצה, ראש גדוד ונעשה ראש ההסתדרות של קיני ורשה. הספיק להשלים לימודי בגרות לפני עלייתו לארץ, ב1923-.
כאשר הגיע לב”א, יצא לעבודה בדגניה להיכרות עם חיי הקיבוץ; משם עבר לחדרה – ל”קיבוץ ד” – שהגשים במשמר-העמק. בהכשרה בחדרה החל לעבוד בבניין, בהקמת צריפים, כשהוא מנצל את כישוריו כנגר.
למד בטכניון בחיפה והיה בן שישה הסטודנטים הראשונים שלמדו בו. כדי לממן לימודיו, עבד בנמל.
כשחזר לב”א החל לעסוק בבניין, תחום בו עבד מעל ל45- שנים, ברובן אף ריכז את הנושא. החל לבנות בתי-ילדים ואח”כ את הרפת והאורווה. הקים את מבני הציבור הראשונים ואת בתי המגורים.
פעמיים במשך השנים נתמנה למרכז-משק.
במלחמת העצמאות מילא תפקיד של קצין ביצורים בדרגת סרן, באיזור בית-שאן-גלבוע.
ארטק בנה כמה מבני ציבור מרכזיים: את חדר-האוכל (אותו הגדיל והרחיב כעבור כ30- שנים); מחסן הבגדים (שנבנה על רפת ישנה); כלבו (נבנה על אסם); בית-תרבות; בית-העם – כולם מתקיימים ופעילים גם בשנת ה80- לקיבוץ.
בשנת 1970 סיים עבודתו בבניין בב”א ויצא לרכז את עבודות הבניין בסמינר “אורנים”, בו עבד 3 שנים. החל מ1973- עבד בקב-קור.
שאוליק:
“זכור מקרה שארטק חרש לבדו בשדה רחוק כשלפתע התקיפו אותו שודדים בדואים והיכו אותו בנבוטים, עד שאיבד הכרתו והם חשבו שמת. כשהובא למרפאה, הוזעק רופא שתפר את עור גולגלתו הקרוע והמרוסק. החלמתו נחשבה באותם ימים לנס רפואי.
ארטק היה האיש שבנה את בית-אלפא. כאשר נולדו הילדים הראשונים, החליט ארטק כי ייבנה עבורם בית גדול, בן שתי קומות, עם מערכת שירותים ומרפסות. היתה זו החלטה עם העזה ומעוף. הבניין פעיל ומתפקד עד היום (הוסב לאירוח קבוצות).
אחר-כך נבנה חדר-האוכל של הקיבוץ – וגם כאן, בניין גדול ומרשים בהדרו, שכלל גם מטבח, מאפיה ומגדל-שמירה. מבנה שהיה למרכזו של הקיבוץ במשך כל השנים. לימים, הגדיל והרחיב את המטבח ובנה אגף חדש לחדר-האוכל.
חזון, דבקות במטרה, עקביות, עקשנות, חריצות, דייקנות עד לפרט האחרון, ניסיון וידע – הם שאיפיינו את ארטק כל השנים”.
מוטי הורוביץ, שהחליף את ארטק כרכז הבניין בקיבוץ:
“ארטק הוא שילוב של כוח, רצון, יכולת וידע. היתה לי הזכות לקבל ממך את בירכת-הדרך להתעצמות ענף הבנייה בקיבוצנו. ידעתי שרק ממך אוכל ללמוד את סוד הבנייה הנכונה, הטובה והמתאימה. אתה מסמל את ראשית הבנייה של הקיבוץ. מבנים שבנית, פרי מסירותך ושקדנותך, נמצאים בכל מקום, חיים ונושמים”.