אורי סער

נולד ב – 01.10.1933

נפטר ב – 11.07.2023

בנם של אליעזר ושולמית סקלרץ

היה נשוי לרוחה סער

אב לניר דנה ותמר.

לזכרו של אורי סער (סקלרץ)

(2023-1933)

 

אבא יקר שלי,

זכיתי להיות בן שלך. ממש זכיתי.

הצטיינת מאוד מאוד בלהיות אבא, באופן מיוחד.

זו חוזקה טבעית שלך, נולדת עם זה, מעלה גדולה.

תודה ענקית על היותך אב אוהב, מסור, נאמן, מפרגן, מאפשר, תמיד שם עבור ילדיך ומשפחתך.

תודה על היותך סב נהדר לנכדיך.

תודה על האדם שאתה. על הדוגמא שהיית, על הזמן הרב במחיצתך, על המון רגעים של אושר וצחוק, על ההרגשה שתמיד תמיד יש על מי לסמוך.

תודה על נתינה מלאה ללא תנאי.

אדם ישר, פשוט, בעל שכל ישר, חרוץ, קשוח, הגון, בעל חושים חדים, יציב, חזק ומסור ללא גבול.

כל זה ועוד זיכה אותך באהבה והערכה מיוחדת של כל משפחתך.

אמי רוחה, אני ואחיותיי דנה ותמר,

נכדיך מיקה, דור, רון, רם ונויה הקטנה.

אחיך דן ואחותך חנה.

המשפחה הרחבה יותר והרבה חברים.

הרווחת זאת ביושר. חיית חיים מלאים. גאווה גדולה. כבוד.

אוהב, איתך תמיד,

ניר

* * * * *

 

על לוח בבית של אמא, שנשאר כפי שהלכה ממנו לפני שנה, יש פתק קטן בכתב ידה, כתוב בו: קורות חיים-ציוני דרך-ארכיון  (ובסוגריים: רחל אהרוני).

היא הייתה מודאגת שנגיע ללוויה של אבא בלי קורות חיים, והיא כבר לא תוכל לעזור, כי הרי בסוף, אחרי שנים של טיפול בו, היא תמות לפניו, ועל זה אבא הסכים איתה כי הוא יותר חזק.

ושניהם צדקו, באמת “נתקענו” בלי קורות חיים, בלי אמא שתעזור, אבל עם אבא הכי חזק שיש.

אבא שלנו אורי לא התעכב שנייה ובשום שלב על פועלו, על קורות החיים, או ציוני דרך. ההעדפה והנטייה שלו למעשים על פני מילים הייתה מוחלטת.

אורי נולד פה, בקיבוץ, לפני 90 שנה, לשולמית לבית פרוכטר ואליעזר סקלרץ, ובני ובנות משפחות  פרוכטר וסקלרץ היו ויהיו לאורך כל השנים מאד מרכזיות בחייו. במיוחד דן וחנה, ומשפחותיהם המתרחבות.

בקבוצת “איילה”, שחבריה מבית אלפא ושער הגולן לתמיד חברים לחיים, אורי סופג את החינוך הקיבוצי השיתופי של שנות ה-30 וה-40, מסתדר עם זה, ולוקח כצידה לדרך את מה שנראה לו.

בשלב מוקדם ייכנס לעיסוק בספורט כדרך חיים, כשהכדורסל הוא גולת הכותרת. הוא לא עשה מזה אף פעם עניין, ואנחנו הופתענו מהסופרלטיבים לתיאור יכולותיו האתלטיות. וגדלנו לכינוי “זקן”.

העבודה ב”מים” וב”שדה” תהיה בשביל אורי טעם מצוין לחיים שלמים.

יותר משישים שנה הוא אבא –  למור שאיבד, ולנו: ניר, דנה ותמר, וגם סבא לנכדים מיקה, דור, רון, רם ונויה. אמא נהגה לומר שהוא אבא טבעי ושעם אבא כזה לא צריך כלום נוסף.

אורי המאוד חזק וספורטאי, בשלב מוקדם בחיים הפך להיות מוגבל ונזקק. ולאורך זמן, הרבה זמן. אבל נשאר לגמרי הוא, שזה אומר מאד להתגבר, לקבל את המצב ולהסתדר עם מה שיש.

תודה גדולה ועמוקה לכל מי שעזר לאורי באתגר הנוסף שהחיים זימנו לו בפרק האחרון.
אנשי רב גיל – לכל אחת ואחד שבינכם – תודה אינסופית. אין מילים שיספיקו, אז מוותרים על הניסיון.
דן, חנה, אילנה ומשפחותיכם – על הליווי הנאמן לאורך זמן.
לקיבוץ בית אלפא – חברים, קהילה, בעלי תפקידים לאורך השנים ומוסדות הבריאות והרווחה – זכות גדולה ונדירה הייתה לאורי להזדקן פה.
לאמא, דרורי  וראובן – אבא כבר ימסור תודה, כדרכו עם מעט מילים, אם בכלל, אבל עם כל הלב.

ולנו המילה אבא הייתה, ותמיד תישאר המילה הכי נעימה וטעימה שיש.
דנה

* * * * *

 

אבא שלי היה סלע קיומי, איש פשוט, צנוע

איש של מעט מילים.

צברנו שעות נסיעה משותפות רבות יחד – בעבודה שלו, בטיולים שעשינו יחד. נוסעים בשקט, מקשיבים למוזיקה ופשוט נהנים ממה שיש.

חוץ מנהיגה, אבא שלי לא ניסה אף פעם ללמד אותי שום דבר.

אבל מעצם הווייתו ומדרכיו, למדתי על החשובים שבדברים:

על השפע והיופי המתקיימים בפשטות.

על התבונה הנמצאת בשקט.

על מסירות אין קץ.

ועל אהבה שאינה תלויה בדבר.

זכיתי שילווה אותי במסעי עד כה

וזו הייתה זכות ללוות אותו.

 

כמו כן, השנים בהן ליוויתי את הוריי, איפשרו לי להכיר צד נוסף ומרחיב לב של הקיבוץ, ופגשתי קהילה תומכת, מתעניינת, מסבירת פנים ונכונה לעזור. נוצרו היכרויות ומפגשים נעימים עם אנשי הקיבוץ, ואני מלאת תחושת הערכה ותודה על כך שהוריי היו חלק מקהילה שכזו.

תמר סער

אורי, אבא, סבא, אח, דוד, חבר, חמי היקר

• היית כסלע איתן יצוק בחיים.

אפילו אחרי האירוע הראשון, שני… ועל כיסא גלגלים, המשכת, נלחמת רק כדי להיות ולהיאחז כמה שיותר בחיים – הצלחת, ועשית זאת בגדול!!!

האירועים, השיתוק ועוד…. לא שברו אותך ולא איבדת את הרצון לחיות, ולחוות וזאת מבלי לקטר חלילה, לזעוף או להתלונן.

הילדים והנכדים היו חייך, אני רוצה שאנשים ידעו שאתה “אבא, סבא מקצוען”, איש של משפחה!

כשניר נמצא בצבא, נדהמתי מהנחישות וההקרבה שלך להיות לצידו ובמהירות, בכל מקום (וזה התחיל מאילת).

הטיפול המסור והרגיש שלך בניר כל אותה תקופה, היה עבורי כסמל – שלמרות המעטה הקשוח, אתה אדם רגיש וחם… בפרט כשמדובר בילדיך.

הבית הסיעודי של בית אלפא הפך לביתך ב-13 השנים האחרונות. הצוות המסור, בפרט אחמד ומיכל, טיפלו בך ברגישות גדולה והעניקו לך מקום של שלווה.

אך יותר מכל אני רוצה לתאר (תיאור כפול, שנוגע גם לרוחה) את המסירות וההקרבה של ניר, דנה ותמר, שדאגו להיות, לטפל, לאהוב תמיד, לבקר בכל סופ”ש או חג, או סתם כי התגעגעו או הניחו שמתגעגעים אליהם…

לקחת אותך ל”ביית” (ביתה של רוחה), רק כדי שתרגיש, ושירגישו גם הם, ולו למעט, עוד כמה רגעים של בית / משפחתיות.

הרשמתם ונתתם דוגמה לדורות הבאים מהו טיפול ואהבת הורים.

אורי יקר, השארת פה המון זכרונות, ילדים, נכדים – שהם מעט במספר אבל שפע בכל השאר : – )

טבע החיים, בנים קוברים הורים, זה סדרו של עולם.

תנוח עכשיו, תתאחד עם יקיריך, ותמסור ד”ש חם גם ליקירי.

סיגל.

* * * * *

סבא ,

קשה להאמין שאתה כבר לא איתנו, אבל עדיין מרגישים אותך בנפש ובנשמה.

תודה על מי שאתה ועל מי שהיית.

נתחיל בזה שאתה האדם הכי חזק וחסין שאי פעם הכרנו.

כמו שאומרים אצלנו במשפחה – הכי סוס…. מנטלית, פיזית, נפשית. מה שתרצו…

תודה על אין ספור חיוכים ורגעים מאושרים.

תודה שלימדת אותנו מה זה נתינה ואכפתיות לאחר.

גם כשלא היית בשיאך, תמיד הצעת לנו ממה שנתנו לך ושאלת אם אנחנו בסדר, אם אנחנו בטוב.

ואנחנו עכשיו בסדר, בטוב, אבל הכי מקווים שאתה נמצא עכשיו בטוב, שאתה נח ושליו.

תודה שלימדת אותנו להסתכל על חצי הכוס המלאה, וגם להבין ש”השד הוא לא כל-כך נורא”.

ידעת לקחת את החיים בקלות וגם ברצינות כשצריך, ולהפיק את המיטב.

אנחנו מודים על כל רגע וכל שנייה איתך,

אין עליך בעולם!

תנוח על משכבך בשלום ותשמור עלינו מלמעלה.

אוהבים בלי סוף וכבר מתגעגעים,

 

הנכדים.