נולדה 15.07.1945

נפטרה 19.11.2022

הייתה נשואה למיכאל מושקוביץ’

אמו של ויטלי.

סיפור חייה 
במהלך חייה עברה אירינה  הרבה מקומות ובתים, אבל  תמיד הצליחה להסתדר  וליצור קשר עם האנשים בכל מקום, אליו הגיעה.

אירינה נולדה בקזחסטן בשנת 1945 בתום מלחמת העולם השנייה. משפחתה ברחה לקזחסטן מרוסיה במהלך המלחמה. אמא שלה היתה רופאה מנתחת, ואולי גם בגלל זה היא בחרה בלימודי רפואה. בהמשך התחתנה עם מיכאל  מושקוביץ, שהיה בעל מקצוע בתחום הטכני . בנם היחיד ויטאלי, נולד כשחיו  באוראל . אירינה התמחתה בתחום הרנטגן , ובעקבות הצעת עבודה המשפחה עברה לאוזבקיסטן, שם וניהלה מחלקת רנטגן בבית חולים גדול. אחרי התמוטטות ברית המועצות ושינוי השלטון באוזבקיסטן, החליטו  לעבור לרוסיה, לעיר ריזן  ( 200 ק”מ ממוסקבה). שם  התגוררו ועבדו עד עלייתם לארץ.
לישראל המשפחה עלתה בשני שלבים: ראשון עלה מיכאל בשנת 1993. הוא שכר דירה בעיר חיפה, מצא עבודה בתחום הבניין, ואירגן את הבסיס  לעלייתם של יתר בני המשפחה. אירנה עלתה לארץ בשנת 1995, יחד עם ויטאלי, כלתה אירינה (שהיתה אז בהריון עם מיכל) והנכד הבכור מישה שהיה בן 8. המשפחה הצעירה הגיעה לבית אלפא במיסגרת פרויקט “בית ראשון במולדת “. אירינה הצטרפה לבעלה בחיפה. שם  הכירו עוד  עולים רבים דוברי רוסית והרגישו בנוח. בחיפה לא חשה צורך ללמוד עיברית, כי היתה  מוקפת  בעולים כמוה , והסתדרה  בשפה הרוסית . להשתלב בעבודה רפואית בארץ,  אירינה לא יכלה , בגלל מיגבלות השפה . בהמשך מצאה עבודת ניקיון בסניף בנק , והיתה מרוצה מהחיים שבנו להם בחיפה.

בשנת 2010 ניפטר  בעלה מיכאל, ואירינה החליטה לעבור לגור בבית אלפא, ליד ויטאלי והנכדים. בבית אלפא נהנתה מהשקט, והסתגלה גם לחיים בקיבוץ. היתה אישה  מאוד חברותית, שהסתדרה עם אנשים. היא לא דיברה על געגועים לרוסיה , והיתה מרוצה מהחיים עם בני משפחתה  בישראל.

גם בקיבוץ המשיכה אירינה לעבוד חלקית כמה שנים, במרכז הקליטה ובמישרדי הנה”ח.

בהלוויתה סיפר יהודה גולני, שהכיר אותה מעבודתם המשותפת במרכז הקליטה :

“פגשתי אישה נעימה, רגועה, חייכנית. תמיד הסבירה פנים ואמרה שלום. למרות שלא ידעה עיברית טובה, הצליחה ליצור קשר עם האנשים.”

מוסיפה הנכדה מיכל: “סבתא הבינה קצת עברית, אבל התקשתה לדבר בה. תמיד הקשיבה לנכדים ותיקשרה איתנו, אפילו שהיא לא ידעה טוב עברית ואנחנו לא ידענו טוב רוסית. בשבילנו  היתה הסבתא הכי טובה שיש. היתה מפנקת אותנו בבישולים מעולים, וארחה את כל המשפחה. היה לנו קשר חזק  וקרוב איתה.”

בהלוויה ניפרדה ממנה הנכדה  מאיה: “היית אישה טובה וסבתא טובה. שמחתי שגרת איתנו בבית אלפא, וזכית ליהנות מהנינים שלך. אהבנו אותך מאוד. עכשיו תנוחי בשלום על משכבך ! “