נולדה ב– 20.3.1911
נפטרה ב– 27.10.1995
הייתה נשואה לאיז’ק
אם לישראל יואב ונעמי

אסתר נולדה בפולין (מישקוב). גדלה בבית אמיד. אביה, שבנה בית-כנסת לעיר כולה, היה ציוני וזכה לעלות לארץ טרם השואה. אסתר למדה בגימנסיה. קיבלה את רשיון העלייה הודות לאביה הציוני הפעיל בעיירה. בשנת 1931 עלתה לארץ.
אסתר מספרת: “בארץ שמתי פעמי לקיבוץ עין-הקורא, אשר בראשון לציון, אך איש לא בא לקראתי. הייתי בודדה. נקרה על דרכי ברוך רבינוב, שהציע לי להצטרף לקיבוצו “פלנטי” אשר ברחובות, וכך הגעתי לקיבוץ שלנו. באתי לשם בשעת שיחה. כולם ישבו בחוץ על קורות-עץ ושרו. הדבר שבה את לבי, משום שהשירה הייתה בעצמותיי.
אסתר הצעירה – בהירת שיער, מתולתלת, כולה ריקוד ושירה – עבדה רוב זמנה ברחובות, בעבודות בית ומכבסה. עם המעבר לרמת-יוחנן, עבדה במפרץ-חיפה. הייתה פעילה בועד העובדים ובעת השביתה שמשה כדוברת. עם הטרנספר מגיעה אסתר לבית-אלפא וכאן בונה את משפחתה עם איז’ק. נולדו להם שני בנים ובת. אסתר מטפלת בילדי המוסד החינוכי, פעילה בוועדה הפוליטית ובועדות שונות. במשך הזמן קיבלה על עצמה את הטיפול במחסן הנוער ובמתנדבים, והתמידה בכך שנים. עם הירידה במצב בריאותה התחילה לעבוד בקב-קור. בסוף חייה, את רוב עבודתה עשתה בחדרה.
תמיד הייתה פעילה, בת שיחה נעימה וערה לכל הנעשה בקיבוץ. וכך נזכור אותה.
בנה, שרוליק: “השנים הקשות באחרית ימיך, לא ייקחו ממך את מה שהיית ואת כל שנתת קודם לכן: את המסירות המוחלטת שלך למשפחתך הקטנה מחד, ואת המסירות לקהילה הגדולה יותר, הקיבוץ – מאידך. את הרצון הבלתי מתפשר לעזור תמיד לחלשים ולמי שבאמת חסר לו. נזכור אותך תמיד”.