נולד בקרקוב, פולין
ב – 23.3.1900
נפטר ב – 24.9.1979
אח לצ’שקה רייס

בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה לגליציה המזרחית והאב חכר משק חקלאי, שבו עברו שנות ילדותו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לעיר וינה. כאן הצטרף לתנועת “השומר”. כעבור 4 שנים גוייס לצבא האוסטרי ובעת שהיה בבית-הספר לקצינים – שוחרר. עם פירוק המונרכיה חזר ללבוב, הצטרף לקן התנועה והשתלב בשכבת הבוגרים של הקן. עלה לארץ באניה “הלואן” (1920), בה עלו עוד בוגרים מתנועת השומר-הצעיר.
הצטרף לקבוצה שעלתה לאום אל-עלק (סמוך ליד-הנדיב של היום) ולאחר שזו התפזרה, בעקבות כך שכל חבריה חלו במלריה, עבר לודביג לעבוד בכביש עפולה-נצרת. כנציג השומר-הצעיר השתתף בוועידת היסוד של הסתדרות העובדים בחיפה (1920). יחד עם ידידו אליעזר הכהן, הגיע למחנה קיבוץ א’, בכביש חיפה-ג’דה, והיה שותף לכל מהלכי הקיבוץ – לרבות יצירת “קהילייתנו” – עד להתיישבותו בבית-אלפא. בשנת 1926 נסע לחו”ל ולמד בצרפת בבית-ספר גבוה לחקלאות. חזר לארץ כמהנדס אגרונום. שנים רבות עבד במשרד החקלאות, במכון וולקני. בעבודה זו גילה יוזמה רבה והירבה לכתוב על נושאים חקלאיים, בעיקר לכתב-העת “השדה”.
בערוב ימיו חזר לקיבוץ בית-אלפא ונתקבל כחבר. בשנתו האחרונה קיבל את אות “יקיר ההסתדרות”, שהוענק לשבעה ממייסדי ההסתדרות, שהשתתפו בוועידת היסוד שלה ב1920-.
ידידיה שוהם: “לא שיחק לו מזלו בחיים. יצא לקראת החיים עלם חמד, ברוך כשרונות, עשיר תקוות ודמיונות. תמיד מקורי, בעל מחשבה עצמית ומחדש חידושים – אך לא רבו הצלחותיו. צנוע היה בין השאפתנים; בעל הזיות – בין אנשי המעשה. לא זכה להערכה ההולמת את רמתו הרוחנית”.
ד”ר ויטוריו צוריאנו: “בשנת 1939 פירסם בעיתון חקלאי בצרפת מחקר, שבו הביע, לראשונה בעולם, את הדעה שאפשר לווסת השקייה על-פי נתונים מטאורולוגיים. בכך הקדים מומחים ידועי שם בעולם. לודביג היה הראשון בארץ שקבע שיטה נכונה ויעילה לעיבוד האדמות וניצולן בתנאי-בעל, באזורים צחיחים בדרום ובנגב”.
מישה רשף: “עד יומו האחרון נשאר בודד, כי שטחי התעניינותו היו מוזרים בעיני חברים רבים. הוא נותר רווק, כמו עוד חברים, כי לא היה בזמן ההוא טיפול באדם הבודד, ולא היתה גם הבנה לבעיה זו”.
לונק נהיר: “עזיבה למטרות מימוש עצמי נראתה בעינינו חטא בל יכופר. אבל מסירותו לאחותו הבודדה צשקה וחזרתו לקיבוץ, קרבוהו לשכבת הוותיקים, והכהו את כאב עזיבתו בימים הראשונים”.