נולד בראטיבורן, גרמניה
ב – 5.9.1901
נפטר ב – 13.3.1986
היה נשוי לנעמי
אב לעמוס, רחל (ורד) ואורי

בימי מלחמת העולם הראשונה הצטרף לתנועה הציונית “בלאו-וייס”, שמרדה בחוסר המעש של הציונות הרשמית וחרתה על דגלה את העיקרון של ההגשמה האישית.
עלה לארץ בשנת 1920 ועל היותו החלוץ הראשון רשמה אותו הקהילה היהודית של עירו בספר הזהב של הקק”ל. מקום העבודה ראשון של היה חדרה – “ייקה” יחידי בין עולים מרוסיה ופולין. בשנת 1921 פגש את חברי קיבוץ א’ של השומר-הצעיר בקילומטר ה5- בכביש חיפה-ג’דה, ואחת הסיבות שהצטרף אליהם היתה העובדה שהם דיברו עברית.
עם הקמת הקיבוץ ריכז את ענף גן-הירק, אך חלה בקדחת טרופית קשה. הרופא המליץ על שינוי אקלים ואחיו של ארתור הזמינו אליו לגרמניה. לאחר שהחלים, בדרכו לארץ, שהה תקופה מסוימת בפאריס, שם הכיר את ריטה, שהיתה אשתו תקופה מסוימת ונולדה ביתם רעיה.
בשנת 1930 נשלח לגרמניה כשליח מטעם השומר-הצעיר ותנועת “החלוץ”. יחד עם שמואל גולן הוא מקים את תנועת השומר-הצעיר בגרמניה. בשנת 1933 הוא חוזר לארץ ולבית-אלפא עם נעמי, אותה הכיר בגרמניה ועמה הקים משפחה חדשה.
ב1939-, חצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא נשלח לאירופה, כדי להציל יהודים. ארתור מנהל יומן בו הוא מתעד את מסעו: הוא מגיע לפראג, זמן-מה אחרי שנפלה בידי הנאצים; ממשיך לגרמניה – כאשר בדרכונו מוטבע צלב-בקרס – ולעוד מדינות במרכז אירופה. נעמי ועמוס מצטרפים אליו ממש ערב פרוץ המלחמה והמשפחה עוברת לאנגליה, שם הם שוהים כל תקופת ה”בליץ-קריג”. באנגליה הוא מתמנה לכתב “המשמר”. עם תום המלחמה הוא לובש מדי קצין בריטי ומצטרף למשלחת בינלאומית של כתבים, כדי לכסות את כנס ניצולי השואה בברגן-בלזן. הוא גם מסקר משפט של פושעי מלחמה נאציים המתקיים שם.
דב דרום (ארתור ונעמי גייסו אותו לתנועה באנגליה): “זכיתי ופגשתי בשני אנשים, אשר קירבו אותי אל הציונות, אל השומר-הצעיר, אל הקיבוץ, אל חיים של טעם – של תוכן ושל חזון. אני זוכר את הלהט של ארתור, תכונה שאיפיינה אותו כל חייו. אני זוכר אותו כדמות תוססת ומלהיבה”.
רק ב1946- הוא חוזר לארץ, עם נעמי, עמוס ורחל’ה (שנולדה בחו”ל). ארתור מתמנה למנהל המוסד החינוכי גלבוע וממלא את התפקיד במשך 10 שנים. לאחר מכן, הוא מכהן בתפקיד מזכיר הקיבוץ.
ב1964- (והוא בן 63!) מחליט ארתור לעשות הסבה מקצועית. הוא נוסע לקליפורניה ומשתלם שם בנושא גידול פרחים וצמחי-נוי בחממות. הוא חוזר לאחר חצי שנה, מצוייד בידע רב ומתחיל לעבוד ולפעול בתחום החדש. ארתור מתמנה לשגריר הפרחים מגדלי מישראל בארגון AIPH.
ב1977- הוא מקבל את “פרס קפלן” על דבקותו במשימה לפיתוח ענף הפרחים בארץ. שנה לאחר מכן הוא מקבל תואר של “יקיר ארגון מגדלי ירקות ופירות בישראל”.
ב1979- פותח ארתור את הקונגרס של הארגון הבינלאומי של הAIPH, שהתקיים בישראל.
שלמה יפה:
“אהבתי את ארתור, את המיוחד שבו, את התלהבותו בעת מילוי תפקידיו הרבים ומסירותו ללא גבול לכל משימה שלקח על עצמו. כל דבר שעשה, עשה בכל מאודו ומעומק ליבו. הכרתיו כאדם בעל רגישות רבה וצמאון רב לחיים ולפעילות. אדם שלא ידע ליאות מהי.”