ברכה, בת למשפחה אמידה בעיר וולוצלבק אשר בפולין. האב – קבלן ידוע בעיר, האם – עקרת בית ואם מסורה לארבעת ילדיה, שברכה היא הצעירה בהם. ברכה למדה 8 שנים בגימנסיה הפולנית ובתרבות. הצטרפה לתנועת השומר הצעיר בגיל 13 ושם קיבלה את החינוך הציוני. כאן הכירה את יהושע, המדריך שלה, שברבות הימים הפך לבעלה.
הם נישאו בעיר ורשה. מיד לאחר החתונה, ולמורת רוחם של משפחתה, עלו לארץ בשנת 1933 במסגרת התנועה, שפניהם לקיבוץ “הסולל” בפתח תקווה. לאחר שנה, ב-1934, לפי צו התנועה, הצטרפו ברכה ויהושע עם חבריהם לקיבוץ בית אלפא, כדי לחזק את תא השומר הצעיר.
ביום בואם לקיבוץ נולדה ביתם הבכורה אורה בעפולה. בקיבוץ לא היה היכן לשכן את “החדשים” ואז פינו לברכה חדרון קטן ויהושע, שהיה חולה, שוכן במקלחת הציבורית.

ברכה עבדה כ-9 שנים בלול ומשם עברה לתפירה, מקצוע בו עסקה עד ימיה האחרונים. תפרה לחברות הקיבוץ והצטיינה בתבונת כפיים וביחס הלבבי והסבלני ללקוחותיה. לצד עבודתה במתפרה, הקימה ברכה את מחסן התלבושות של הקיבוץ לחגים והעשירה את המחסן בתחפושות רבות מעשה ידיה.
תרומה גדולה של ברכה לקיבוץ הייתה בריכוז ועדת בריאות, תפקיד אותו מילאה כמה שנים במסירות אין קץ. במסגרת תפקידה נסעה לבקר חברים בכל בתי החולים ובעיקר דאגה לחברים בודדים. בשנת 1972 פקד את ברכה ויהושע אסון, עת שבנם הצעיר רפי, עלם חמודות בן 23, נספה בתאונת דרכים.
ברכה ויהושע נצרו כאבם ויגונם בתוכם והמשיכו להוביל חיי משפחה למופת, כאשר ברכה תומכת ומחזקת את יהושע במשך כל השנים.

בשנת 2005 התפרסמה כתבה בעיתון לאישה על בני הזוג ברכה ויהושע, שכותרתה “72 שנים של אהבה”. כשנשאלו מה סוד הזוגיות שלהם, ענו: “הדאגה אחד לשני והאהבה, ההבנה והסליחה”.
לברכה היו מספר תחביבים: טיפוח הגינה, עבודות יד למיניהן, אוסף בובות עמים מרהיב ופתרון תשבצים. בגיל 91 נפטרה ברכה.

מעל קברה נאמרו, בין השאר, הדברים הבאים: רותי, הבת: “הגעת לגיל מכובד שלא רבים מגיעים אליו, אבל בשבילי הייתי בלי גיל: תמיד באותו ראש, נמרצת, טובה ודאגנית.
בכל היית לי מודל לחיקוי וניסיתי להגיע לשלמות שלך”. תמר, נכדתה: “איך אומר לך סבתא כמה אני אוהבת אותך, כמה טוב ואור נתת לי בחיי, כמה מבורכת אני מרגישה?
גם בשנה האחרונה אחרי הניתוח, כואבת וחלשה, לא ויתרת על הגינה. הגינה ואת – אחד.
גם הצמחים צריכים את הברכה שלהם. משפחה, נישואין, חברות, הבנה, תמיכה, הקשבה, פרשנות, צניעות, כבוד, כנות, אומץ, הקרבה, דאגה, רגישות, הומור – מילים שאת עבורי – הן, והן עבורי – את. הורשת לי שפע של אושר, טוּב וברכה בחייך. יותר מזה לא יכולתי לבקש”.