נולד בפולין – 1.4.1909
נפטר ב – 13.9.2001
היה נשוי ליהודית
אב לאסף ועודד

וכך סיפר גימפל: “נולדתי ב1909- בעיר סטאשוב בפולין, שרבים מחבריי לקיבוץ מוצאם ממנה. התחלתי את חיי כנער ישיבה, המבלה את הימים על ספסל הישיבה בלימוד התלמוד, ובלילות “גונב” שעות קריאה בספרי ההשכלה. כך הגעתי לתנועת הנוער הציונית ולקיבוץ. הייתי דתי – גדלתי בבית הורים שהיו חסידים של רב ידוע. היינו שישה ילדים בבית, ובגיל 14 כבר נתתי יד לפרנסת המשפחה. עזבתי את ספסל הישיבה והצטרפתי לאבי בתעשיית הנעליים
בעירנו היה מאבק לא קל בין התנועות הציוניות, לאלו הקומוניסטיות והלא-ציוניות, וגם אני כרבים מחבריי ומדריכיי, התלבטתי רבות לגבי דרכי האידיאולוגית
קן “השומר הצעיר” נסגר, ובשנת 1933 עליתי לארץ, היישר למועצת התנועה בחדרה. השומר הצעיר ורעיון הקיבוץ מאוד קסמו לי – האדם נולד בודד וחושש להישאר כך. לעומת זה, רעיון הקיבוץ – הקולט, המאחד ובעל האיכויות, נראה לי כדרך הנכונה
מצאתי את עצמי במושבה רחובות, במחנה אוהלים בין חבריי, מחפשים אחר יום עבודה בפרדסים ובבניין. כאן פגשתי את יהודית, ואתה הקמתי את הקן המשפחתי החם והאהוב
המשכתי את דרכי הארוכה עם חברי “פלנטי”, ובשנת 1940 הגעתי לבית-אלפא מרמת-יוחנן”. גימפל עבד בלול שנים רבות ואף ריכז אותו. הקים וריכז את המדגרה. היה חבר בועדת תרבות, בועדת בריאות ובועדה פוליטית
הוא אומר: “אני מוצא את עצמי היום כאדם מאושר, מוקף בבניי, נכדיי, ניניי וכל בני המשפחה. אני קורא ומתעניין בנושאים שונים ורבים, כמו ביולוגיה פיזיקה ועוד, וכן קורא עיתוני מדע”
כותבת גלית, נכדתו: “כשהנכדים עזבו את הקיבוץ זה נורא הפריע לו, וגם השינויים בקיבוץ – הוא הגשים חלום נורא יפה ואידיאליסטי, ובנה במו ידיו את הקיבוץ, ופתאום באים הנכדים ואומרים: אנחנו לא ממשיכים”!