נולדה ברוהטין, גליציה
ב– 20.11.1906
נפטרה ב – 31.3.1989
היתה נשואה למוסה
אם למאיר (גדיש), יורם
ורחל (מינה)

נולדה למשפחה מסורתית. בגיל חמש החלה ללמוד בשני בתי-ספר: אצל נזירות – בו למדה פולנית; והשני – עברי. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיירה ע”י הרוסים. הם שלחו את הגברים ברגל לסיביר, שרפו את רוב הבתים, ובעיירה נותרו רק האמהות וילדיהן. המשפחה נאלצה לעבור לוינה, שם סבלה מהרעב הקשה.
לאחר המלחמה עברה המשפחה ללבוב. דורקה היתה חולה במשך כמה שנים (במחצית שנייה של שנות ה20-), לפיכך לא יצאה להכשרה ולמדה עברית בסמינר של “מזרחי”, ובאוניברסיטה של לבוב למדה חינוך (קיבלה תעודה של מורה בתיכון) ושפות. מכיוון שלא הצליחה לקבל סארטיפיקאט, עלתה דורקה לארץ באמצעות נישואים פיקטיביים (עם שבדרון) וכך הגיעה לבית-אלפא, הכירה את מוסה גולדנברג והקימה עימו משפחה.
דורקה מעידה כי התקשתה לעמוד בתנאי האקלים ובעבודות הקשות – בשדה ובחקלאות – ולמעשה שאפה כל העת לעסוק בתחום בו למדה – חינוך – אך נתקלה בקשיים ובהתנגדות ונאלצה להיאבק במשך שנים, עד שזכתה לכך.
שנים רבות הקדישה דורקה לטיפול מיוחד בבנה השני, יורם, כדי להבטיח את מקומו בחברה הקיבוצית. משהבינה כי רק היא, במו ידיה, תוכל לבנות את מסלול חייו, נקטה בצעדגים לא שגרתיים: כך, למשל, תקופה מסוימת חיו דורקה ויורם בירושלים, שם התחנך יורם בגן-ילדים. במהלך מלחמת העצמאות למדה דורקה בת”א ולא יכלה להגיע ליורם, ששהה בירושלים הנצורה. רק בעת ההפוגה יכלה לקחתו לת”א.
ב1972- אירע אסון בעת שבנה מאיר היה בטיול עם משפחתו בגולן. המכונית היתה מעורבת בתאונה וכתוצאה ממנה נהרגו מאיר, אשתו שרקה ובנם תומר. שני בנים נוספים – אייל ודורון – נפצעו קשה ונאבקו על חייהם חודשים רבים. הנכדה רוני, שהושארה בבית, לא נפגעה. דורקה נרתמה לטיפול בנכדים הפגועים וסייעה לשיקומם.
דורקה: “לא מובן לי למה לא הייתי מקובלת – וזאת בשפה עדינה: כשרציתי ללמד, נאלצתי לצאת להשתלמות בסמינר הקיבוצים; כשרציתי לצאת להשתלמות מחזורית, הדבר לא ניתן לי; לאחר פרישתי מההוראה, רציתי לצאת לקורס לתפירה, כדי לעשות הסבה מקצועית – ולא התאפשר. אבל היה לי גם נצחון אחד: המלחמה שלי לתת להורים המבוגרים חדר עם שירותים. מלחמתי האמיצה שכנעה את הקיבוץ לעשות זאת וכן לעשות בשיכון הוותיקים ארונות קיר.”
הלל נוימן: “בדברי-ימי קיבוצנו תחרת דמותה של דורקה כשוברת מוסכמות. סיפור עלייתה לארץ הוא פיקנטי: ביתו של שוחט-ובודק מתחתנת בנישואים פיקטיביים כדי לזכות בעלייה. בעיצומם של מאורעות 1929 מוברחת דורקה החולה בעגלה, לרגלי הגלבוע, לבית-החולים במעיין-חרוד, וזאת בעיצומה של התקפת פורעים על הקיבוץ. מוסה עסק שנים רבות במשימות חלוציות ובטחוניות ולא אחת סיכן נפשו. דורקה חרדה לשלומו והמתינה כל העת לשובו בשלום. היתה הראשונה שחידדה והביאה את הנושא הגריאטרי לפיתחנו, בעת שוויתרה על חדרה למען אביה הקשיש.”