נולדה ב-30.11.1914
נפטרה ב-25.5.2006
הייתה נשואה ליוסף תלמי
אם לגאולה ולאבשלום

בת למשפחת חלוצים מאנשי העלייה השנייה, שעבדו כפועלים בפתח-תקווה. דבורה נולדה בצרפת, כאשר אביה למד שם ואמה הצטרפה אליו. בהמשך מלחמת העולם הראשונה נסעה המשפחה לארצות-הברית, וחזרה לארץ ב-1919, כאשר האב התגייס ל”גדוד העברי”.
דבורה גדלה בשכונת בורוכוב בגבעתיים. לאחר שנים הסתבך האב מבחינה כלכלית, המשפחה נקלעה לפשיטת רגל ובקושי התקיימה. האם שלחה את דבורה אל דודתה מרים ברץ בדגניה והייתה זו תקופה נפלאה עבורה. בגיל 18 נרשמה בעצמה לסמינר לווינסקי להכשרת מורים, הצטיינה בלימודים ואף העניקה שיעורי-עזר, מהם התפרנסה ומימנה את לימודיה.
כאשר סיימה את לימודיה ביקשה עבודה בְקיבוץ ולימדה ברמת-דוד, בתל-יוסף ובבית-הספר המשותף לבית-אלפא וחפצי-בה. יוסף, שהיה חבר בוועדת החינוך, טיפל בה וכעבור זמן אף החל לחזר אחריה, עד שנישאו והקימו משפחה בבית-אלפא.
במשך שנים עבדה דבורה בלול בית-אלפא וגולת הכותרת של עבודתה בלול הייתה המדגרה. דבורה השתתפה בתכנון המדגרה החדישה (הוקמה למרגלות ההר) שנחנכה באמצע שנות ה-70, ושימשה מודל לחיקוי.
בגיל 75 התקשתה לשאת במאמץ הפיזי, סיימה את עבודתה במדגרה ולקחה על עצמה את רישום עבודת החברים בקיבוץ, והייתה הראשונה שעשתה זאת באמצעות מחשב.
כפנסיונרית נסעה מספר פעמים בשבוע למרכז האזורי לקשיש “דורות בגלבוע”, למדה בקורסים שונים ונהנתה מכל רגע. בראיון שנערך עמה לארכיון הקיבוץ (בדצמבר 2004) אמרה: “נושא השינויים לא ממש מטריד אותי ואני שמחה על כך שאנו עדיין מתפקידם כמו קיבוץ. האופן בו אנו חוגגים חגים הינו מרגש. מה שאני מקבלת מהקיבוץ מספק אותי לגמרי, ומאפשר לי לתת ברוחב-לב לילדים ולנכדים. באופן כללי אני מרוצה, ללא ביקורת”.
כתבה גאולה בתה:
“לא קלים היו חייך… אך הסתגלת לחיי הקיבוץ, אהבת אותם ולקחת חלק פעיל במשימות הקיבוץ. אהבת להוסיף ידע ולהרחיב את אופקייך. בלעת ספרים כמעט עד יומך האחרון. ובל נשכח את העוגות המפורסמות שלך שהיו שם-דבר בקיבוץ. היית אישה אמיצה וחזקה ונזכור אותך באהבה ובהערכה.”