נולד בוורשה, פולין – 11.8.1912
נפטר בבית-אלפא – 2.2.1970
היה נשוי לפנינה
אב למשה, נטע (יצחקי) ונורית
סיים את חוק לימודיו התיכוניים בבית-ספר חקלאי, במקצוע הגננות, מקצוע שליהודים בפולין כמעט שלא היתה בו דריסת רגל. חיים הורוביץ: “ביה”ס הממשלתי לגננות היה קן-צרעות של בניה הסתומים של הריאקציה השחורה משחור – האיכרות האמידה – ואכן השביעוהו שם מרורים”.
מנעוריו השתייך לתנועת-השומר, במסגרתה יצא להכשרה לקראת העלייה לארץ-ישראל. עלה לארץ עם קבוצת “פלנטי” ועבר עימה את התחנות בדרך לבית-אלפא: שנתיים ברחובות, חמש שנים ברמת-יוחנן, וביולי 1940 – המעבר לבית-אלפא (ה”טראנספר”).
יעקב איתן: “בראשית דרכנו בארץ היית בין אלה הדואגים לנשמה היתרה, היית המארח של כל נקלע למחנה שלנו. המסביר פנים, המכניס אורחים, המחליף מילה עם איש שצעדו איטי יותר. טיפחת את הערכים של חיי התרבות, השקעת את עצמך ביצירה העצמית ובחיפוש שבילים לביטוי רוחני, לגיוון ועידון חיי הצוותא במחנה האוהלים”.
דוד הצטיין בכשרון המשחק שלו, השתתף בהצגות רבות ודמויות שגילם לא נשכחו במשך שנים. הוא העשיר בהופעותיו הרבות את חיי התרבות בקיבוץ. יעקב איתן: “שיחקת בחופשיות יתרה כל מה שהוטל עליך – ללא לבטים ותסביכים. חתרת לשלמות, וכל זה מתוך הכרה שאתה עושה זאת למען הכלל – ולמענו בעיקר”.
שנים רבות עבד ברפת ואחר-כך שימש תברואן. הוא היזם את ההחלטה למנות תברואן, למד את סודות המקצוע – והשתלט על הניקיון בחצר הקיבוץ ובירכתיו.
נפטר ממחלה ממארת.
נטע, ביתו: “נפלא היה לטייל אתך לגלבוע, לשדות, לפרדס… התלהבותך מהשמש הצובעת באדום את השמיים, מהדבורה על הפרח, מריחות הניחוח של הפרדסים שלנו דבקו בכולנו. מעולם לא שמעתי אותך מתאונן על משהו או מישהו. אדם ללא חשבונות, שמצבים של רוגז זרים ורחוקים ממך. אף פעם לא היית מעורב בסכסוך כלשהו. פשוט אי אפשר היה לכעוס עליך”.