נולדה בתל-אביב
ב – 13.4.1935
נפטרה ב – 29.5.1983
היתה נשואה למרדכי-דרורי
אם לעודד, גליה ורביב

נולדה וגדלה בשכונת שפירא בדרום ת”א. הגיעה לבית-אלפא בעקבות נישואיה לדרורי, אותו הכירה בעת השירות הצבאי. עבדה במשך שנים כמטלת ילדים בגילאים שונים. אחר-כך היתה למזכירה הטכנית, תחום אותו פיתחה ללא הרף וזכתה להערכה רבה מצד החברים ובעלי התפקידים.
נפטרה בגיל 48 ממחלה קשה.
אחותה: “גדלנו בבית בן חדר אחד, עם שירותים פרימיטיביים בחצר. אבא מוביל לחם בעגלה רתומה לסוס ואמא יודעת את סוד ההסתפקות במועט. אנחנו, הילדות, לא הרגשנו כמשפחה במצוקה. ההנאות הן מהשמחות הפשוטות בחיים. צעצועים אין כמעט, אך אנו לא מרגישות מקופחות. בשבת נוסעים עם הסוס והעגלה לטייל עד לפרדסי פתח-תקווה. דרורה היתה ילדה חיוורת וחולנית מאוד ובגיל שנה-וחצי חלתה בדיזנטריה.”
רעיה ורוחה: “אצילות-נפש ועדינות, תבונה וטוב-לב, שלווה רבה ובצידה חוש הומור תמידי, יושר ויחס של כבוד אל כל אדם וכל ילד. דרורה, שתמיד מסדרת, מארגנת ומייעלת. דרורה, האמא האוהבת. אני נזכרת בימי החרדה שעברתי אתכם יחד, בחודשים הראשונים של רביב, כשהיה חולה – טיפלת בו בסבלנות, דאגה ושקט, לא התייאשת ולא איבדת את התקווה.”
רביב: “רוב הזמן היה נסוך על פניה חיוך עליז ומאושר, וגם כשהיה קשה ועצוב, ניסתה בכל כוחה להסתיר זאת, כדי לא להעציב את הסובבים אותה, וכאלה היו רבים. תמיד כשהייתי בא אליה עם בעיה כלשהי, היינו יושבים ומשוחחים על זה, עד שהבעיה כבר לא היתה בעיה. גם בגיל ההתבגרות נשארנו קרובים מאוד. היתה אשה נבונה וחכמה שידעה לתת המון מעצמה ומנסיונה כדי לקדם אחרים. תמיד אזכור אותה שמחה, צוהלת ויפה.”
יונה פרנקל: “היה קו אחד שהוליך את דרורה בדרך החיים – החשיבות שייחסה לאדם, לפרט, לכל אדם. לא הלכה בגדולות. הייחוד שלה היה בדאגה לזוטות החיים, שהם העיקר שבחיי היום-יום. היא מצטיירת בעיניי בדמות הרבנית הנותנת פירושים לגדולות ולנצורות שבפי הרבי, למעשים של יום-יום. הוא פוסק והיא מסייעת לאנשים הבאים ב’שאלות’.”
תמר פז: “כאשר באת לעבוד במשרד המזכירות הטכנית, לא ידעו אצלנו בדיוק מהו תפקידה של מזכירה טכנית. את הכנסת אותנו בהנף-יד לעידן חדש: תיוק מסודר לפי נושאים לנוחיות רכז-המשק ונושאי התפקידים. תמיד חושבת על חידושים ומנסה להתקדם ולא לקפוא על השמרים. במשך הזמן קבלת על עצמך את קופת-הבית ואחר-כך בצורה ברורה וטבעית את תקציבי החברים – בתחילה בכרטיסים ורישום ידני, ואחר-כך במחשב. בחריצות ללא גבול, ברוח טובה, בשקט, את משתלטת על התחומים האלה בחיינו. דואגת להיות ‘תקנון מהלך על שניים’ בכל בעיות הצריכה של החברים. במשך הזמן הקמת לך משרד לתפארת עם טפסים מיוחדים שתכננת, לתועלת החברים ומוסדות המשק.”
ענת ורד: “הגעת אלינו כשהיינו בכיתה ד’ ומהרגע הראשון אהבנו אותך. מסורה ודואגת, תמיד איכפת לך שהבית יהיה מצוחצח ושלנו לא יחסר שום דבר. חרוצה וקפדנית לסדר וניקיון. על פניה תמיד חיוך מקסים המשרה אווירה טובה. נעשית עבורנו משהו שהוא הרבה יותר מ’סתם מטפלת’. ממש כמעט אמא – תמיד אפשר לגשת אלייך עם בעיה מציקה ואת – תוך יחס אישי וחם – עוזרת ומרגיעה.”