נולד ב – 18.10.1899.
נפטר ב – 27.6.1963
היה נשוי להינדה
אב לאסתר (קורן),
חווה (כרמל) ושרה (שובל)

נולד בכפר קישיצה ליד העיר טרנוב, גליציה וכאשר המשפחה עברה להתגורר בעיר, החל ללמוד ב”חדר” ובלט כעילוי צעיר. בהיתו בן 14 נכנס לקן השומר-הצעיר ושם פרש כנפיים. בהמשך עמד זאב בראש הקן וביוזמת הקן התארגנה הגנה עצמית של היהודים למניעת פרעות, שהתרחשו באותה עת בגליציה. בכנס הבוגרים ההיסטורי בטרנוב ב- 1919 תמך זאב בכיוון החלוצי ומיד יצא להכשרה. בראשית ינואר 1920 צעד זאב בראש קבוצת שומרים-עולים דרך הרי הקארפטים המושלגים בראשיתו של מסע שהסתיים באמצע מאי בארץ-ישראל.
זאב נימנה על מייסדי הקיבוץ: הצטרף לחבורת ביתניה והיה שותף לחיבור הקובץ “קהילייתנו”, שביטא את דעות הקבוצה המייסדת. הצטרף לקיבוץ השומרי הראשון בכביש חיפה-ג’דה והשתתף בהצגת “הדיבוק” ההיסטורית, בתפקיד חנן.
בבית-אלפא עבד בענף המספוא, אחר-כך היה שותף לחברים שעבדו כקבוצת-בניין על הכרמל.
בעת הדיון על ייסוד הקיבוץ-הארצי, נאבק זאב על כך שבית-אלפא תצטרף למשפחת הקיבוצים המייסדים, והמשיך להילחם על כך גם בשנים הבאות. עם הקמת הקבה”א ב1927 נשלח זאב מטעם התנועה, בימי מלחמת העולם השנייה, לרומניה ופולין.
היה חבר בוועד-הפועל של התנועה, מרכז מחלקת התרבות, מרצה בגבעת-חביבה ושליח התנועה למוסדות התרבות של הסתדרות העובדים.
ב1952- פירסם את ספרו “במערכות הקיבוץ” ובו סיכם את הגותו וניסיונו בשנות פעילותו. הירבה לפרסם מאמרים בכתב העת “הדים” וב”השבוע” – עיתון הקיבוץ. כאשר נוסד בית-הספר לפעילי ההסתדרות, הצטרף זאב לצוות העובדים, כנציג הקבה”א. אז פירסם את “פרקי ההתיישבות העובדת”.
כשחזר לקיבוץ מפעילותו הציבורית, והוא נושא עבר בקירבו את זרע מחלתו האנושה, הצטרף למפעל קב-קור, בו עבד עד יומו האחרון.
בשנת חייו האחרונה שמר על ערות נפשית והיה שותף למספר יוזמות: הקמת בית-העם בקיבוץ; חיבור “ספר העלייה השלישית”; קריאה לאיחוד התנועה הקיבוצית, אותה השמיע במסגרת בירכתו לוותיקי העמק במלאות 40 שנה להתיישבות בעמק; קובץ ביוגרפיות “דמויות שהכרתי”.