נולדה בפולין – 3.3.1914
נפטרה ב – 2.8.1999
הייתה נשואה למישה
אמא לשולה ולעמיקם
כותבת עדנה מן:
“זהבה, בת יעקב ורחל דז’נקביץ, נולדה בפולין בעיר מאזובייצקי, ב-ז’ בניסן תרע”ד. המשפחה, יהודית-מסורתית, התקיימה מסחר בעצי-בניין ופחם להסקה. אחיותיה המבוגרות הצטרפו לתנועת השוה”צ, והיא, מצעירי המשפחה, סיימה לימודי תיכון ונשלחה ללמוד בסמינר לגננות של “תרבות” בורשה.
בשנת 1937 הגיעה לארץ-ישראל, בסרטיפיקאט בריטי שהשיגה לה אחותה הבכירה מלכה ז”ל. זהבה הצטרפה אל אחותה בקיבוץ רמת-יוחנן, וכאשר התרחש ה”טרנספר” הצטרפה לאנשי “פלנטי” והגיעה לבית-אלפא בשנת 1940. כאן הכירה את מישה, חבר ה”סולל”, והם הקימו ביחד משפחה.
זהבה עבדה כגננת בגן-הילדים בקיבוץ. את גן-זהבה זוכרים כל ההורים והילדים, שהיום גם הם הורים. העבודה בגן הביאה את זהבה אל ועדת החינוך, והיא אף כיהנה כרכזת הועדה והשתתפה במזכירות הקיבוץ בתוקף התפקיד. מגן-הילדים עברה לכיתות ביה”ס הצעירות, ואחר כך עבדה כמורה-מיוחדת בחינוך האינדיבידואלי. תמכה בילדים שנזקקו לדרכי הוראה מיוחדות ולעזרה לימודית.
כאשר נבנה חדר-האוכל החדש של ביה”ס, הוקצה מקום מתאים לספריה הפדגוגית של המורות. המרכזייה הפדגוגית הייתה מרכז-חיים לזהבה. הספרים, על פי תוכנם, תיקי הנושאים, אמצעי למידה שונים ועוד ועוד. ידעה לעזור לכל מורה מתחילה ולנתב גם את הותיקות לסדרים שקבעה. הייתה חברה בצוות עובדות ביה”ס והשתתפה בכל הישיבות והדיונים החשובים. לקחה חלק גם בוועדות הקיבוץ: ועדת חברים, ועדת תרבות, ועדת קשר לחיילים. הייתה מאוד מעורבת בחיי הציבור.
בין עבודה לפעילות ציבורית צנועה, מקימים זהבה ומישה משפחה יפה ומגדלים ביחד בת גדולה של מישה – עדנה, ואת בתם שולה ובנם עמיקם. הילדים גדלים, לומדים, משרתים בצבא, מתחתנים ונולדים נכדים. זהבה סבתא מסורה, מרבה בנסיעות לביקור הנכדים, דואגת מאוד לעזור לבן הלומד רפואה, והוא גם אב צעיר – ולכלה רחל, שגם היא כזהבה – גננת.
שנותיה האחרונות קשות היו. היא נאבקה במחלות וסבלה מכאבים ותסכולים על מצבה המדרדר והולך. ככל שניתן היה לעזור – עזרנו. עד שנכנסה למסגרת המבורכת של הבית-הסיעודי שלנו. כאן, בבית הזה, עושה זהבה עוד חמש שנים. אנחנו רוצים להודות לצוות הבית-הסיעודי על היחס האנושי והרצון הטוב שגילו כלפי זהבה, יקירתנו. בדרכה הצנועה והאסתטית עשתה זהבה מאמץ גדול לשתף פעולה עם הצוות המטפל ועם המשפחה, עד צאת נשמתה.
שלום לעפרך, זהבה יקרה שלנו”.
