נולדה ב – 2.2.1922
נפטרה ב – 8.3.1997
הייתה נשואה ליוזק
אמא לשלומית שרירא,
רמי ונעמה ויינר
חביבה נולדה ברוסיה.
מספר יעקב איתן: “ב1931-, בבואה לארץ עם הוריה, הכתה חביבה שורשים במהות שאפיינה את הישוב הקטן בארץ-ישראל בימים ההם – נדבקה למחנה שהתחייב לטיפוח היסודות הישנים – ארץ, עם ושפה, בצירוף היסוד החלוצי החדש
בשנות “חומה ומגדל” ניסתה המשפחה להתאזרח במושב בית-יוסף, שבעמק הירדן. בבית-אלפא השכנה, היו אז כמניין בני-תשחורת שהרימו את דגל “השומר הצעיר”. בקיבוצם מצאו חביבה ואריה את המרחב התנועתי, תחליף לגדוד “שדה צפון” מקן ת”א. הטיולים מבית-יוסף לבית-אלפא, היו בבחינת מבצע נועז באותם הימים. אמנם “המאורעות” פסקו, אך השקט היה מתוח מאוד, ובכדי להגיע לבית-אלפא היה צריך לעבור דרך בית-שאן וכמה מחנות בדווים קטנים המפוזרים באזור. זה לא הרתיע את הצמד. הם הרי באו לטפח ידידות. הם חיו וחלמו ודבקו בשלום כדגלם של השומרים הצעירים
חביבה הייתה בגרעין, שתרם ליצירת יציבות ולפרישה מעולם של לבטים וחיפושים. היא הגיעה לסמינר הקיבוצים, ללמוד תורה אצל הדוד יהושע (מרגולין) במכון הביולוגי שלו. אך גם כאן התערבה ההיסטוריה, וחביבה מגיעה כגננת לקפריסין, שם התרכזו אלפי מעפילים מאוניות עליה ב’, שהיו זקוקים לצוות של “מארחים” לטפל בהם ולהכינם ליום שיגיעו לארץ הנכספת. את המשימה הזאת נטלו על עצמם ה”שליחים”, שהגיעו בדרך-לא-דרך אל מעפילי קפריסין
הפרק הצנוע הזה נבלע קצת במהומה הכללית של חיינו, שהפכה למלחמה של ממש לאחר ה29- בנובמבר 1947, ולסמינר הקיבוצים תחזור חביבה, לאחר שהשמש תשוב לזרוח בחצרותינו ונקבור את מתינו. צריך היה לחזור לשגרת החיים, יותר נכון להקנות ליום-יום את השגרה והיציבות, ולחזור לעבודה
גם זה עבר, וחביבה התבססה בבית-אלפא, ובראשית שנות ה50- הייתה גננת בקיבוץ
בשנות ה70- פתחה חביבה מסלול חדש – קוסמטיקה לחברות. היא לא העלתה על דעתה, שעל המסלול היציב והבטוח הזה אורב הסוף, בהתרעה קצרה והחלטית. סופם של החיים. הכל הפך לעבר: היום-יום, העבודה, המשפחה, הידידים. הכל היה ואיננו עוד”
נכדה, חן שרירא:
כל השנים האחרונות
אני חי בתקווה שיהיו לכם די השנים
לבוא ולראות את בייתי
לראות ולהרגיש ולדעת
שלא לחינם, שבאמת לא לחינם
ובכך נתתם לי את משמעות השאלה בחיי
לשם כך חיי
לשמכם, גם לשמכם.
שתרגישו, שתדעו
להקל ולו במעט את הכאב
ורק ורק ורק תודה
אני כותב, ואוהב
כי מבלי חייכם ובחירתכם
לא הייתי יכול להמשיך ולחיות
ולבנות בחיי עבור עצמי, עבורכם,
עבור האנושות, עבור ילדי שיבואו
את האפשרות
והנה היום אני מאבד אמא בפעם השניה
את תמשיכי, בתוכי, לעולם להיות
חזקה, חזקה
