נולדה בזמושץ, פולין – 8.10.1904
נפטרה בבית-אלפא – 31.5.1988
אם לדבורקה (אש)
משנת 1924 היתה חברת השומר-הצעיר. עלתה לארץ ב1926-, היתה חברה בעין-גנים, שנה נוספת חיה בחיפה, עבדה בסלילת כבישים. בשנת 1929 הצטרפה לבית-אלפא, לחיות לצד אחותה טובה (אשתו של מתתיהו שלם). מהר מאוד החלה לעבוד בטיפול בתינוקות והפכה למטפלת מדופלמת ובכירה. כעבור שנתיים התקבלה לחברות.
גידלה את בתה דבורקה כאם חד-הורית במסירות רבה.
בעת הטראנספר, העדיפה להישאר בב”א.
חיה ראתה בטיפול בילדים את ייעוד בחיים והתמסרה לכך כל שנותיה. כך למשל טיפלה בילדים שהתקשו לישון בבתי-הילדים, והיו רצים בלילות לדירות ההורים. חיה ישבה לידם בלילות, והרגיעה אותם מפני פחדי הלילה.
עם השנים פרשה מהחינוך ועבדה בקב-קור.
דבורקה, הבת: “סוף סוף תבוא המנוחה לנפשך. ארבע שנות סבל בל יתואר, ואנו, משפחתך האהובה, עומדים מנגד מבלי יכולת לעזור לך. חייך לא היו קלים, אך ידעת למצוא את הטוב והיפה שבהם. היית אם מסורה ואוהבת, התמודדת עם היותך בודדה, וגייסת לכך את כל כוחך. את עבודתך – בחינוך ובקב-קור – עשית עם כל הנשמה. ידעת גם ליהנות מספר טוב, מהצגה ומסרט. גם הרבה הומור היה לך”.
שרה שבת: “ברצוני להתייחס לשנת 1955, תקופת הצנע, חיה חברה בוועדה המטפלת בחיילים – ועדת-הקשר. לרשות חיילי הקיבוץ עמד חדר אחד בלבד, בגלל מצוקת הדיור, ותקציב לנושא לא ניתן. חיה היתה אחראית על סידור החדר, לקראת חופשות השבת, ולאחר השבת, כאשר החיילים חזרו לצבא. כמו-כן עסקה בכביסת החיילים בעת השבת, כדי שיוכלו לחזור לצבא עם בגדים וגרביים מכובסים ונקיים.”
חיה לא הרבתה להביע את רחשי ליבה בכתב, אבל פה ושם, מעל דפי העיתון הקיבוצי אנו פוגשים את חיה הקולטת צעירים, עוזרת ושמחה להכניסם לעבודה. אנו קוראים על ידידות שנקשרה בבתי-ילדים עם אמהות של קבוצת בתה-יחידתה ועוד ועוד.