נולד ב – 15.8.1908
נפטר ב – 23.6.1993
היה נשוי למילה
אב לעליזקה תלמי וליוסי

מספר חיים: “היום הגורלי לגבי משפחתי, היה ה22- ביוני 1941, היום בו פרצה המלחמה בין גרמניה לרוסיה. משפחתנו גרה בעיר רובנו שבאוקראינה. אבא היה מומחה בתחום ניצול עצי היערות והרוויח לא רע
עבדתי בבנק והגעתי מהר לעצמאות. ב1936- התחתנתי. היה לנו בן אחד, בן 4. את הבן השני שנולד שלושה חודשים לאחר תחילת המלחמה לא הכרתי. עם פרוץ המלחמה גויסתי לצבא הרוסי. קצב התקדמות הצבא הגרמני היה מהיר ומפתיע. ניתנה הוראה להוציא אותנו מהחזית ולהעבירנו לעבודה הנדסית בעומק רוסיה. הועברנו לסביבת העיר קובשב שליד הוולגה, ושם הועסקנו בעבודות קשות, כל זה בטמפרטורה של 48 מעלות מתחת לאפס. זה קור שבו כאשר אתה מקבל מרק, אתה חייב למהר ולשתות אותו, כדי שלא יקדים אותך ויקפא”… כך ממשיך ומספר חיים את דרך נדודיו הקשה, כאשר הוא עד להשמדת יהדות אוקראינה בידי הרוסים והאוקראינים
אחרי המלחמה חיים בונה מחדש את משפחתו עם מילה, ונולדים עליזקה ויוסי. ב1957- עולה משפחתו לארץ, וב1960- הוא מצטרף לקיבוץ בית-אלפא. חיים נאחז בדבקות ובהתמדה בלתי-נלאית בעבודות החקלאות הקשות: עם שחר בבציר הענבים בכרם, ואחר הצהרים נאבק עם צינורות ההשקיה במטע הזיתים. מבוגר היה ולא ויתר. בצוות היה אחד מהחבר’ה: פה טפיחה על הגב ופה בדיחה, ו”מה נשמע בליגת הכדורסל”? צעיר בין צעירים, לוקח אחריות, דייקן ומסור
הוא תורם מניסיונו ומשכלו הישר בועדות שונות, מרכז את ועדת חברים, חבר מזכירות, מעורה בבעיות החברתיות. מקור שמחה בפעילותו – מעורבותו בתחום הספורט. יוצר קשר אישי עם כל אחד מהשחקנים. וכמה אהבה זרמה שם… זכית, חיים, למשפחה שהתרחבה, נכדות, נכדים. את יומך האחרון בילית בשגרה היומית הרגילה. השכמת למחצבה ובערב על הכורסה צפית במשחק כדורסל – אבל הפעם המשחק לא תם ואתה עצמת את עיניך.