נולד בלבוב, גליציה
ב – 14.2.1901
נפטר ב – 21.10.1980
היה נשוי לפסיה
אב ליוסי

גדל במשפחה מתבוללת, ברוכת ילדים. בבית דיברו פולנית ואת שנותיו הראשונות בילה בארגוני-נוער פולניים. הצטרף לקן השומר-הצעיר ב1914-. משפחתו לא הצליחה להימלט מפני הרוסים והכיבוש הרוסי עבר עליהם בלבוב. עם שובם של הפליטים מוינה, בתום המלחמה, החל לונק ללמוד בגימנסיה פולנית. בעת שהעיר נכבשה ע”י האוקראינים, הצטרפה קבוצתו להגנה היהודית וקיבלה על עצמה את נושא אספקת המזון.
לאחר תקופת הכשרה, יצאה הקבוצה בדרכה לארץ-ישראל. בעיקר רצו להימלט לפני שיגויסו בעל-כורחם לצבא בודיוני. המסע היה ארוך: בתחילה עברו מארץ לארץ באירופה המרכזית, עד שהגיעו כעבור מספר שבועות לנמל טרייסט. משם הפליגו לנמל פורט-סעיד במצרים וממנה בספינת פחם ליפו.
שתי הקבוצות שהגיעו מנו כ70- איש פנו ללשכת העבודה של אחדות-העבודה ונשלחו לעבוד בסלילת כביש צמח-טבריה. הם התגוררו במחנה אוהלים, שנדד ממקום למקום עם התקדמות עבודת הסלילה. עם גמר עבודה זו, עברה הקבוצה לכביש טבריה-מגדל והצטרפו, כקבוצה אוטונומית, ל”גדוד העבודה”. לונק: “האוטונומיה התבטאה בכך שהיה מותר לנו לקיים אסיפות נפרדות ולקבל חברים חדשים, אך הקופה וחדר-האוכל היו משותפים לכל חברי הגדוד. פעם הכרזנו שביתה נגד הנהגת הגדוד ולא יצאנו לעבודה. מה היתה עילת השביתה? קבוצתנו הצטיינה ביותר בחפירת התעלות שבצד הכביש, ובגדוד היה מקובל לציין על לוח המודעות שבחדר-האוכל את הקבוצות שעשו עבודה יפה, ואותנו לא הזכירו. לאחר שהובטח שהמעוות יתוקן – התפייסנו”… לונק חלה קשה בקדחת והועבר לחיפה. לאחר שהות של חודשיים בבית-החולים, הצטרף לקיבוץ, ששכן ליד כביש חיפה-ג’דה, ואחר-כך עבר עימו לסביבת נהלל.
לונק היה עובד מצטיין בכל אשר עשה: עבד בפלחה, ואחר-כך במכון “הזרע”, אותו הקים בקיבוץ (מבנה בנוי מלבנים אדומות, קיים עד היום, בשער הקיבוץ). המפעל, שהחל בבירור זרעי תלתן, צמח והתפתח, עד שהועבר לאיזור חיפה, כאשר לונק היה אחד ממייסדיו.
כאשר הוקם באיזור עין-חרוד בית-אריזה, היה לונק אחד ממנהליו במשך שנים רבות, וזכה להערכת עובדיו. כאשר חזר לעבוד בבית-אלפא, הצטרף לצוות קב-קור.
בשנות חייו האחרונות היה חולה מאוד. ביולי 1980 נהרג בנו-יחידו יוסי בעת תאונת מטוס, ושלושה חודשים אחר-כך נפטר גם לונק.
רחל אהרוני: “לונק היה שייך לדור, שמימושו העצמי – הטיית כתף לנשיאה בכל עול. ובכך נתייחדה דמותו בתוכנו: איש קיבוץ בכל רמ”ח ושס”ה, אשר מצוות הקולקטיב היתה לו למצווה ראשונה במעלה; איש הצוותא הקיבוצי, שביטויו – תפקיד בוועדה, שיחה, אירוע תרבותי או חברתי – הינו חלק בלתי נפרד מחייו, ואין להעלות על הדעת כי ניתן לוותר עליו”.
נעמי בן-ישראל: “לונק אהב ילדים, ואת הילדים בקבוצתו של יוסי אהב כאילו היו ילדים שלו. היה מרבה להתבדח איתם, לספר להם סיפורים ולטייל איתם. וכמובן שהיה מוכן לשמור על כל אחד כשהוריו נעדרו מן הבית. לונק אהב לשיר ואהב להקשיב למוזיקה. נדמה לי שהיה הראשון שרכש פטיפון”.
שרה שבת: “לונק השתייך לקומץ החברים בעלי ההשקפות השמאליות. אמנם לא היה פעיל ביותר בשטח הפוליטי,