יהודית ברנמן לבית כהן

נולדה ב – 23/12/1932

נפטרה ב – 7/05/2019

בת לשלמה ודבורה כהן

הייתה נשואה לרוג’ה ברנמן

אם לענת ז”ל רונן יותם ומורן

כתבה זיוה עורי

פרידה מיהודית ברנמן
יהודית נולדה בירושלים, בכ”ה בכסלו, נר ראשון של חנוכה. בת שלישית מבין ארבעה ילדים. אמה צעירה מאוד, אביה היה עוור, ויהודית הייתה העיניים של אביה בהובילה אותו בשוק וברחובות ירושלים, זה האור איתו נולדה בערב חנוכה
בגיל 11 כבר הייתה יתומה מהוריה, ואחותה הגדולה שרה גידלה אותה ואת אחיה. הקשר לאחיה נשאר חזק כל השנים. בגיל 16 הצטרפה לחברת נוער “צוקים” והגיעה אתה לבית אלפא
יהודית הייתה ספורטאית טובה, חרוצה בכל אשר עשתה. בצבא שימשה מזכירה והתמחתה בכתבנות במכונת כתיבה
אחרי השרות בצבא עבדה במפעלי ים המלח, שם הכירה את רוג’ה, לו נישאה ונולדו להם ענת ורונן. יהודית רצתה לחזור לחיות בקיבוץ וחלומה התגשם – המשפחה עוזבת את ירושלים ועם שני הילדים נקלטים בבית אלפא. במשך השנים נולדו יותם ומורן
יהודית עבדה בלול, מאוד אהבה את העבודה. גם בחינוך, כמטפלת בקבוצת “דקל”. בשל כישוריה בהדפסה במכונת כתיבה שימשה מזכירה טכנית והייתה מזכירתו האישית של מישקה ז”ל, כשהיה גזבר הקיבוץ, ושל אברהם קפלן, ושניהם העריכו מאוד את מסירותה לעבודה
כאשר יצאה ממעגל העבודה הרשמי העסיקה את עצמה בפעילויות עם קירה ז”ל ודליה וב”שזיפים”. כמו כן אהבה לעשות הליכות רבות בסביבות הקיבוץ, לשחות בברכה ולפתור תשבצים. הידע שרכשה מהם בא לביטוי בפעילויות השונות בהן השתתפה בבית “רב גיל”. יהודית יקרה, את נפרדת ממשפחתך ומאתנו, עכשיו רגועה ושקטה
נוחי באדמה שכל כך אהבת להלך עליה, אדמת הגלבוע שלנו. תנחומים למשפחה
יהי זכרך ברוך. זיוה

כתבה מורן

אימא, לא תיארתי לעצמי שאבכה בהלוויה שלך
תמיד היה לי ברור שתחיי עוד הרבה אחרינו. לא נולדת קבוצניקית, אבל התאמת את עצמך היטב לחיים כאן. זה לא סוד…. היינו חתול ועכבר. את אומרת “כן” … ואני “לא”. את טוענת ככה ואני חייבת להגיד ההיפך
אבל רק את היית מקפידה בלילות בהירים לפרוש שמיכה על הדשא ולהראות לי את הכוכבים, כשאנחנו שוכבות ברוגע נדיר. היית מארחת את כל החברים בשבת, תמיד השולחן פתוח. היו לך תמיד ספורים מהילדות, למרות שלא הייתה לך ילדות קלה. אהבת אותה, עם יוסי וסימון ומואיז הקטן
….. נזכור אותך אמא, יהי זכרך ברוך

מורן

כתבה ענבל

יהודית, הזיכרונות עולים וצפים, מילדותנו הרחוקה בבית הילדים. השכבות, קריאה משותפת, עם יותם באותו החדר, פחדים של לילה, ריצה במסדרון הצר, משחקים בכדור בהפסקות קטנים עם גדולים ואנו כל כך גאים. ותמיד ישנם ההורים שאליהם הולכים אחה”צ. מתדלקים וממשיכים במשחקים המשותפים
ואת יהודית, בשנים האחרונות, כשעוד הסתובבת והיית פוגשת אותי בבקרים, תמיד היית מזכירה לי את בית הילדים, את ההאכלה בכפית, את הבכי, את הצחוק, את המשחקים. היית חוזרת על אותו משפט ועל אותה אמירה בכל פעם מחדש, ואני הייתי מהנהנת, מאשרת, לא בדיוק זוכרת, לא יודעת מה האמת שבדבר, אבל נהנית משבילי הנוסטלגיה ולחוות את ההנאה שהזיכרון מביא עמו לך וגם לי
בזמן האחרון לא יצא לי לפגשך, אבל תמיד כשמגיעה לצומת בו היינו נפגשות, נזכרת בך
נוחי על משכבך בשלום, תיהני מיקירייך שם למעלה ושמרי על משפחתך הקטנה והיקרה שנשארה למטה

ענבל עורי

כתבה נעמי פרנס

יהודית יקרה
הכרנו לראשונה בזמן שעבדנו יחד בבית, בניהולה של דליה צ’יזיק. כבר אז גילית עניין בחיים שלי וגם אני בקרתי אותך בחדרך. לאחרונה, כשהיית בבית הסעודי, הקשר נמשך. זכרת טוב את ילדותך בירושלים, איך היית הולכת על הגג בתור ילדה ולא פחדת …. איך עזרת לאבא שלך העיוור, כשליווית אותו לשוק, ושימשת לו לעיניים. שם שמעת גם את השפה הערבית, כי היחסים אז היו טובים בין היהודים והערבים
זכרת לטובה את אימא שלי, שהייתה מטפלת שלך בחברת הנוער “צוקים”. היא טפלה בכם ומאוד אהבת אותה, ואהבת בכלל את תקופת הנעורים בקיבוץ. ויותר מאוחר, כאשר שרתת בצבא והיית בסדום, שם הכרת את בעלך, וידעת לכתוב על מכונת כתיבה, מה שממש הציל אותך, כי זה היה מקצוע מאוד מבוקש, ובזכותו התקבלת לעבודה במשרדו של לוי אשכול בירושלים
בבית הסיעודי שמרנו על קשר. הסיפורים על חייך נתנו לך אושר, רצית לשמוע גם על חיי, תמיד רצית לדעת מה חדש בחיי. אהבתי להקשיב לך, האזנתי לך בהבנה, בסבלנות ובסובלנות. אזכור אותך כחברה טובה

יהי זכרך ברוך! נעמי פרנס