נולד בגרודנו, פולין
ב – 18.1.1911
נפטר ב– 6.4.1982
היה נשוי לאיטה
אב ליהודה

על תולדות חייו, כפי שתיאר יצחק עצמו: גדל במשפחה מרובת ילדים, למד ב”חדר” ואחר-כך בביה”ס העממי “תלמוד-תורה” ובגימנסיה העברית “תרבות” שנוסדה בעיר. בתקופת מלחמת העולם הראשונה התחוללו באיזור קרבות בין הרוסים לפולנים. ביתם נשרף, האיזור הפך תל-חרבות והם הפכו לפליטים. המשפחה נמלטה ובמשך שנים התגוררה אצל מכרים ושכנים עד שהאב הצליח להקים שוב בית קטן והמשפחה התרכזה בו והתפרנסה ממכירת תוצרת חקלאית.
יצחק הצטרף לתנועת השומר-הצעיר והשתייך לקיבוץ העלייה “פלנטי” (על-שם מקום הכשרתו), עבר עימו את ההכשרה, קיבל סארטיפיקאט מטעם “החלוץ” ועלה לארץ ב1932- עם הפלוגה הראשונה, שנטתה את אוהליה במושבה רחובות. כעבור מספר שנים נשלח להשתלם בביה”ס לאמנויות “בצלאל” בירושלים, כדי לפתח את הכשרון האמנותי שלו.
בתקופת רמת-יוחנן השתייך לקבוצת-הבניין ואח”כ עבד במספוא.
בתקופת הפילוג נשלח להשתלם בסמינר בקיבוצים כדי להכשירו להוראה. סיים את מחזור המורים הראשון, עבר לבית-אלפא ולימד בחברת-הילדים המשותפת עם חפצי-בה וכן במוסד החינוכי גלבוע. לאחר כ10- שנים הרחיב את עיסוקו לטיפול בגינון המוסד וכעבור זמן עשה הסבה-מקצועית והפך לגנן של המוסד החינוכי. כגנן, הפך את המוסד לאיזור עטוף ירק ופריחה, עם דשאים וערוגות פרחים. עם הזמן הצטרף לפעילות ארגון הגננים וכן היה שותף למערכת כתב-העת “גן ונוף” ויזם הוצאת חומר ספרותי מקצועי בעברית עבור ציבור הגננים בארץ. במיוחד ציין את הספר “צמחי גן הנוי” – שיצא ברוב הידור, נחטף ואזל מהשוק.
לאחר שסיים עבודתו במוסד החינוכי החל לעבוד כמחסנאי במוסך ובמסגריה. יצחק מעיד כי בעבודה שקדנית ומסורה אירגן את המחסן מחדש והביא את הכל לידי סדר מופתי. מחלתה של איטה והצורך לטפל בה חייבו אותו להיות רתוק לבית, וכך נאלץ להפסיק פעילותו בארגון.
יצחק היה פעיל בוועדות שונות בקיבוץ: תרבות, חגים, מערכת “השבוע” (עיתון הקיבוץ), ועדה פוליטית וועדת חברים. לא החסיר אף שיחת קיבוץ ואף אירוע תנועתי, כמו תהלוכות, הפגנות, חוגי-בית בבית-שאן. כן שימש מספר פעמים שליח לפעילות בתנועה. הירבה לפרסם מאמרים בבטאון “על-המשמר” וזכה עליהם לתגובות מצויינות. יהודה, בנו: “בעקשנותך, המצחיקה לפעמים, על בכורת השפה העברית, אך המשמחת כל לב בתמימותה ה’דון-קישוטית’, נאבקת על העברית בעגת-הצבא או בבית. אבא אהב לעסוק בשפה העברית והיה כותב ל’פינת הלשון’ ונאבק בשיבושי לשון בכל מקום שנתקל בם.
האם היו לבטים? ספקות? מאבקים? משאלות שלא התמלאו? אכזבות? תשובה חלקית מצאתי בעזבונם של הוריי: צרור מכתבים מהשנים 1940-1935, בהם מקופלים חיים עירניים מלאי אהבה ואושר. מלוא חופניים של אושר ואהבה צעירה ומלאת תקוות.
חדר הוריי היה לי למקור השראה ואור. תמונות בהירות “קלאסיות”, ריהוט פשוט ונוח, מרחב… בשבתות ובחגים, בבוקר הרדיו פתוח בגל א’ שחרית לשבת או לחג. העיתון או הספר ביד – שבת מנוחה! אהב לבנות ולעסוק במלאכת כפיים והיה בונה לי צעצועים מתוחכמים בילדותי וכאשר נולדו נכדותיו, עדיין שפע רעיונות והיה בונה גם להן צעצועים. ככל שאהב מוזיקה, תיאטרון וציור, הרי יותר מכל אהב לקרוא. שמר יומני-קריאה מגיל 14 ועד 1981… כל ספר שקרא, רשמים והערות והכל בכתב-ידו המסודר והנקי”.