נולד ב – 5.02.1938

נפטר ב- 21.02.2014

היה נשוי לחנה (חני)

אביהם של רבקה’לה,
שי ויערה
למאיר שלי היקר!
אני המומה ולא מעכלת שצריכה לכתוב עליך בלשון עבר. תמיד כתבתי לך ברכות לימי הולדת. וכעת הפרידה והקושי להיפרד מבעל שהיה אהבת חיי. איש מיוחד, בעל נאמן, תומך, אוהב ודואג, איש משפחה למופת.
לפני שמונה חדשים נודע לנו שיש בגופך מחלה קשה, ומאז חיינו השתנו. ואתה אופטימי, כמו בכל מצב, קיבלת, ושיתפת פעולה בכל רעיון וטיפול, שניסינו לעזור לך, ורצית לצאת מזה…. מאיר גיבור שלי, תמיד בריא חזק.
איש השדה, חרוץ, הגון, צנוע, צדיק בדורך, נאמן לקיבוץ ולגד”ש. אהבת מאוד את השדות ואת האדמה. העבודה בגד”ש הייתה מפעל חייך, בזכות תכונותיך הנפלאות הקיפו אותך חברים נאמנים, אשר אהבו אותך, וליוו אותך בימי מחלתך לכל נסיעה שנדרשה. תודה לכם החברים של מאיר!
מאיר יקירי היית מחובר בכל חושיך לארצנו היפה. אהבת לטייל, יצאת לטיולים עם קבוצת מטיילים מהבית “מטיבי הלכת “רכשת הרבה חברים אשר אהבו אותך. תמיד חזרת עם חוויות, ושיתפת אותנו בהן. מאיר שלנו, השארת אותנו המומים, כואבים ומבכים את לכתך. וכבר אתה חסר לי מאוד מאוד.
חני

דברי רבקה’לה
אבא יקר שלי, בבואי לכתוב עלייך, אינני יודעת איך אוספים את המילים לסכם את כל 67 השנים היפות של חייך ועדיין מתקשה כל כך להאמין שאתה כבר איננו אתנו .אבא , הייית עבורנו עוגן ומרכז במשפחה. מגונן ותומך, תמיד מוכן ומזומן לעזור בכל אשר נדרש. להעביר דירה, לסחוב עצים, לחתוך את הסלט דק דק, להביא תירס מהשדה, להסיע, לתקן רדיו שהתקלקל ועוד ועוד. תמיד נרתמת לעזור ולסייע למשפחה ולחברים, ותמיד עשית זאת בדרכך הצנועה והשקטה. אהבת את השדות הירוקים ואת עבודת האדמה אהבה גדולה .גם הגד”ש הווה משפחה עבורך.
בנאמנות אין קץ התמסרת לעבודת החקלאות, לחברים ולצוות. דאגת להעביר את הידע הרב שצברת לאורך השנים לדור הצעיר. ובשעה בה היית זקוק להם, הם החזירו לך אהבה כפולה ומכופלת. הם היו שם עבורך בכל שעה ובכל רגע .בפשטות התבונה ידעת לחיות את חייך. להתמקד בעיקר ולא בתפל. להתלהב מכל עץ ושיח. שמחת בחלקך. והרי תבונה זו אינה פשוטה כלל וכלל. טיפחת את תחביביך במסירות רבה. את הטיולים הרבים בארץ ובעולם שכה אהבת. היה חשוב לך הקשר החם עם חברייך בחוג מיטיבי הלכת.
בשבתות שקדת על הכנת הזיתים שמחת והיית גאה לחלק אותם לחברייך בטיולים.
אבא, כמה בקשנו לחפש עוד ועוד דרכים לעזור לך ולהקל עלייך. קיווינו כל כך שתוכל להישאר עוד קצת אתנו . בבוקר יום שישי נכנסה במעוף יונה לביתי, והתעופפה בפחד ובבעטה מחלון המטבח אל חלון הסלון הלוך וחזור, שוב ושוב, מחפשת דרך להימלט החוצה. רצתי ופתחתי את כל חלונות הבית כדי לאפשר לה לצאת. בערב הלכת מאתנו. כמה סמליות הייתה גלומה באירוע קטן זה . גם אתה רצית לה מהסבל. אבא כשמך כך היית, הארת את חיינו באור יקר, אור נעים ורך, בחום מחבק ועוטף, בהומור רב ובחיוך. באהבה גדולה. לעולם אנצור אותך בליבי.
רבקה

כתב שי
אבא, אני עדיין לא לגמרי מבין איך להיפרד. אולי לנסות להגדיר את מה שאתה בשבילי שכבר לא יהיה לי ואת מה שלמדתי ממך שתמיד יישאר לי. לא יהיו לנו יותר סיורי שדות בשבת עם עדכון על מצב כל גידול וקטיף עם הילדים של גזר אורגני, תירס מתוק או בצל. לא אתקשר אליך באמצע יום עבודה כשאתה עסוק בשיפוץ הקטפת או בדיוק בזריעה בשדה ואתן לך רשימת משימות שאני מתכנן לנו לסוף השבוע. לא יהיה מפתח כותנה 333 שאפשר בכל רגע נתון לרדת ביחד לסככת הקטפות לבנייה של מתקן מסוים שאני צריך לפרויקט שאני עובד עליו בבית. לא יהיו לנו יותר טיולים משפחתיים למרסס לראות את השקדים בפריחה או את הג’ילוד בשיטפון. לא נטייל יותר בירידה לעמק הנעלם או בוואדי מצודות.
ואיך שנהנינו ביחד בטיול ג’יפים בהרי הקצ’קר בתורכיה. אתה ואני סוליקו אחד על אחד. לא יהיה עוד החלק הנוכח שלך בי ,זה של הבית אלפיות, של הגד”שנקיות ושל השבדרוניות ואני אצטרך – -לקיים את אותו חלק שלך בי רק מכוחי שלי. אני מניח שיש עוד לא מעט חוסרים שאתה משאיר עם לכתך שאני אגלה בהמשך ואצטרך להסתדר בלעדיך ולהיעזר במה שלימדת. אם לנסות לתמצת את שקיבלתי ממך באופן ישיר כדבר שבן לומד מאבא, זה אולי פחות ה ‘מה’ ויותר ה – -איך’, ולאו דווקא הדברים שאמרת אלא יותר את מה שלא ביטאת והשארת לי להבין בעצמי. למדתי ממך שצריך להשקיע ולעבוד ברצינות ובחריצות ולא לבזבז את הזמן או את הכישרון שבי .למדתי ממך לקצר במילים ולהקדיש את מרב הזמן והמשאבים לעשייה עצמה. למדתי ממך שיש לאהוב את מה שעושים ולבצע אותו הכי טוב שניתן כדי שיהפוך לשלי. למדתי ממך לומר תמיד אמת, גם כשפחות נוח. למדתי ממך לכבד אחרים ולהיות סובלני למגרעותיהם וזאת מתוך ראיית התכונות שאני )או אתה( פחות מוכשרים בהן. למדתי ממך מהי חברות, נתינה ומשפחה.
אבא, בחודשים האחרונים כשהיית חולה הדגמת לכולנו גישה פשוטה ועניינית לטיפול במצב. בלי הרבה תלונות, אמוציות או דרמות מיותרות ביצעת את כל הבדיקות והטיפולים המתבקשים , וכל הזמן שמרת על אופטימיות שניתן לצאת מזה. אף פעם לא עלתה השאלה של ‘לא להבריא’ וגם בחרת שלא לדבר על האפשרות של סוף או פרידה. אולי בעצם פרידה היא ברובה מה שאחרי ופחות ניתן להיפרד כשעוד נמצאים. או שפרדה היא לא דבר שמדברים בו אלא דבר שעושים. אבא, אני עדיין לא לגמרי מבין איך להיפרד.
היה שלום אבא, אתה תחסר לי מאד.

i
דברי זיוה
מאיר אחי הגדול, גדלנו יחד במשפחה להורינו החלוצים שבנו את בית אלפא למרגלות הגלבוע, היינו גאים בהורינו אשר חנכו אותנו לאהבת האדם, לנתינה, למסירות במשפחה, לדעת לשמור על יחסים וקשרים במשפחה, ואתה ידעת להמשיך בדרכם. לכל נסיעה ואירוע היית נרתם. איך קבלת תמיד את בני הדודים הבאים מהעיר, לחופשה בקיץ בקיבוץ, ולקחת אותם לעבוד אתך בשדה. כמה גאווה ואושר תרמת להם, פשוט להיות חקלאים כמוך. כחקלאי העובד שנים בענף השדה רכשת ניסיון ויידע דרך הידיים, דרך המעשה וידעת הרבה.
זיוה

עם הוריו בתיה וצבי שבדרון