נולדה בעין-השופט
ב – 27.1.1942
נפטרה בטיבט, בעת מסע תיור
ב – 27.2.1995
הייתה נשואה ליהודה
אמא ליעל זיו, מאיה ויאיר

בשנת 1966 הגעת עם יהודה לבית-אלפא
וכך כותב מייקל:
“צעירים ויפים הקמתם בית, יצרתם משפחה. גיל שלושים פלוס, תקופה שנראית יפה מרחוק. קיבוץ של אז, עם לינה משותפת, עם סיסמאות”
בשנת 1975 יצאה המשפחה לשליחות בשיקגו. מיכל מנצלת תקופה זו גם ללימודי טכנאות שיניים, במחשבה שתוכל לממש מקצוע זה בקיבוץ. בשנת 1987, ניהלה את מחסן ההלבשה של הקיבוץ
וממשיך מייקל: “אתם שני טיפוסים עם אופי. הזמן עושה את שלו, אתם נפרדים ואת ממשיכה את דרכך לבד… פנייך אל העולם הגדול החוצה, אך ביתך היה כאן בפנים – הייתה בך סתירה בין החוץ לקיבוץ. הייתה בך היכולת להתמודד בעולם האמיתי, בתחרות, במלחמת הקיום”
הלכת בינינו זקופה, יפה ואמיצה. וכך נזכור אותך
מוּש סביר (מדריך טיולים): “תמיד אזכור את איכויות הקשר שצמח בינינו. כמים שקטים שחודרים עמוק, כצל מרענן במדבר לוהט. כפינה חמה של אכפתיות ותמיכה, כחלון פתוח לרווחה שמאפשר נגיעה אנושית נכונה, אמינה ומאמינה”.
אברהם שרון (מח’ התיור של בקיבוץ הארצי): “ארבע שנים ניהלה מיכל גולני, חברת קיבוץ בית-אלפא, את המחלקה לנופש ולתיירות של הקיבוץ הארצי. היא ישבה בלב תל אביב והכל זרם דרכה, טוותה חוטים, רקמה קשרים”. מסבירה מיכל: “במקצוע הזה אתה מגשים חלומות של אנשים, מוכר אשליות. יש לנו כאן בארץ אגמים ונחלים, מזג אויר מצוין, נוף והיסטוריה. חו”ל אינו החיים האמיתיים”.
מיכל הקימה משרד נסיעות בעפולה, ולאחרונה ניהלה את משרד אופקים בחדרה
ביתה, יעל: “המחשבה קשה מנשוא, ואני נושאת אותך איתי, אוהבת וכואבת, והמילים קטנות מלהכיל את הכאב, להבין את המשמעות של יום ועוד יום בלעדייך, לחשוב על הבדידות בה השארת כל אחד מאתנו, את החלל שנפער בנו – והזמן הארוך שיידרש לאחותו”.