נולד ב – 4.9.1901
נפטר ב – 18.11.1986
היה נשוי לרות
אב ללילי (נדב-ברקמן)
ותמר (אבילביץ)
נולד בסמבור, גליציה. גדל במשפחה חילונית. האב עסק בפקידות וכאשר נאמר לו כי באם לא יתנצר, יאבד את מישרתו – החליטה המשפחה להתנצר. מושקו היה היחיד מבין המשפחה שהאמין בציונות. בגיל 12 הצטרף מושקו לצופים היהודיים בעיר לבוב, שנקראו “השומר” (והפכו להיות השומר-הצעיר). בזמן מלחמת העולם הראשונה המשפחה נמלטה לוינה. בגיל 17 התגייס לצבא הפולני, מתוך תקווה שהבר יאפשר לו לחצות קווים ולהגיע לארץ.
לאחר תקופת הכשרה, הגיע מושקו לארץ ב1920-, במדי הצבא הפולני ועם תעודות מזויפות. לאחר שבועיים ביפו ותל-אביב, הצטרף לקבוצה באום-אל-עלק (סמוך ליד-הנדיב של היום), שם שהה כ10- חודשים, ועבד בייבוש ביצות בנימינה. התנאים במקום היו קשים במיוחד – עוני ודלות, עד-כדי רעב, מחלות ובעיות סניטציה קשות. לאחר-מכן נשלח לעבוד בכביש עפולה-נצרת עד שחלה בקדחת. לאחר שהחלים, ביקרו אצלו יולקה דרור (חברתו להכשרה) ואריה אלוויל, סיפרו על מחנה הקיבוץ שהוקם בכביש חיפה-ג’דה והוא החליט להצטרף אליו. עלה להתיישבות בבית-אלפא עם המייסדים.
ב1924- הוזמן ע”י להמן לבן-שמן, כדי לשמש מנהל הכפר, מזכיר ומנהל החשבונות.
בשנים 1931-1928 למד, ביחד עם אליעזר הכהן, כלכלה חקלאית בברלין.
בין השנים 1940-1933 עבד במרכז החקלאי.
בקיבוץ עבד במטעים, בגן-הירק, בגן-בית.
בשנים 1946-48 היה גזבר ומרכז-קניות.
בשנות ה50- ניהל את אגודת “און” במשך חמש שנים.
משנות ה60- עבד בקב-קור ואח”כ שימש מנהל החשבונות של מכון הציפוי.
בתיה שבדרון: “במושקו הכרתי אדם רגיש ואציל-נפש. בתוקף עבודתו ערך נסיכות לחו”ל, ולא היתה פעם שלא נזכה מנסיעתו למזכרת קטנה ומעניינת לפי טעמו הטוב.”