נולד בלוצק, פולין
ב – 24.9.1909
נפטר ב – 3.6.1959
נשוי לרוזה
אב לחנן, הגר וחנה

בן 15 הצטרף לתנועת השומר-הצעיר בפולין ובמסגרתה עלה לארץ-ישראל ב1932-, עם קבוצת “פלנטי”. הקבוצה התיישבה ברחובות (“גבעת הקיבוצים”) וכעבור זמן הועברה להתיישבות-קבע ברמת-יוחנן. משה עבד בפלחה, בבניין ובכל עבודה נדרשת. תמיד אץ-רץ, ממהר – כי יש הרבה להספיק.
יוסף מלאכי: “בהרבה עבודות נתנסה משה, ולא בחל בשום עבודה. בהרבה תפקידים, משקיים וחברתיים, כיהן – וכל תפקיד היה נאה לו והוא היה נאה לתפקיד. כברת-דרך ארוכה עבר עד שהגיע לעבודה הנכספת, עבודת האדמה, להיות פלאח, מהלך אחרי המחרשה… הוא היה איש הטבע, כי אהב את האדמה ואת החי והצומח”.
בימי מאורעות תרצ”ו-תרצ”ח מילא חובתו בשמירה על הביטחון ושימש כמפקד עמדה בקיבוץ, הישרה בטחון על חבריו ובלט בעוז-רוחו ובכושר התמצאותו. בהיותו נוטר יצא לסיור בטנדר ונפגע בכדור אויב, שנעצר בקופסת הסיגריות שבכיס חולצתו. את קופסת המזל שמר כל חייו.
ביולי 1940 עבר עם אנשי פלנטי לבית-אלפא (ה”טראנספר”), השתלב בפלחה וכעבור זמן נתמנה למרכז הענף. התמחה, צבר ידע והיה לבר-סמכא בתחום זה.
רוזה: “כשהיה חוזר מהשדה היה אומר: ‘התבואה כבר מגיעה לי עד הנה’, בציינו ביד גובה מסוים על גופו. וככל שהגביה את הסימן – השמחה בלבו גדלה. בעיקר היה מודאג בשנות בצורת. כאשר שכב לישון נהג לומר: ‘אם תשמעו גשם בלילה – העירו אותי!’. לא רצה להחמיץ את רגעי האושר של שמיעת טפטוף הגשם בלילה”.
כאשר מצב בריאותו לא איפשר לו עוד לעבוד בפלחה, הצטרף לצוות המוסך ובלט בתבונת-הכפיים שלו ובמסירותו לעבודה.
באחד הימים, בשעת ערב, טייל עם בתו בשבילי הקיבוץ, כאשר לפתע הכישו נחש ארסי. במשך שלוש יממות נאבקו הרופאים וגופו בארס – עד שנפטר.