נולד ברומניה – 20.6.1929
נפטר ב – 18.3.1997
היה נשוי לשפרה
אב לפנינה קוסטו ולדובי

דברי בני משפחתו:
” משה נולד בבוקרשט שברומניה, בשנת 1929. בן יחיד להוריו, שהתייתם מאביו בגיל 7. כבר בהיותו תלמיד בבית-ספר מקצועי, בגיל 11, נרתם לפרנסת המשפחה ושילב את לימודיו בעבודת כפיים. לאחר מלחמת העולם והכיבוש הגרמני, הצטרף להכשרת נוער ציונית שעלתה ארצה במסגרת ההעפלה היהודית ב1947-, וכרבים אחרים נשלח ע”י הבריטים לקפריסין, באונייה הבריטית “פאן קרנסט”.
ב1948-, על סף מלחמת העצמאות, הגיע עם גרעין התיישבות לקיבוץ עין-החורש, שם עברו את תקופת המלחמה בעבודה ובמשימות ביטחון שונות. הגרעין עבר לקיבוץ דליה, שם הכיר משה את שפרה. כשיצא הגרעין להכשרה ברחובות, לקראת התיישבות במושב, הקימו משה ושפרה בית ומשפחה, וחיו בעיר כ20- שנה. שם נולדו ילדיהם, פנינה ודובי.
ב1955- התגייס משה לצה”ל ומסלול התקדמותו היה מהיר – היישר מטירונות, דרך קורס מכי”ם, לקצונה. שירת ולחם בחיל השריון במלחמת “קדש” וב”ששת הימים” בסיני, ומאוד הצר על שנבצר ממנו לקחת חלק במלחמת יום כיפור, מפאת בריאותו שבגדה בו. לאחר מלחמת ששת הימים, לקח חלק בהקמת חטיבת המילואים 520, לצדם של אריה שחר והרצל בן-ישראל. מסלולו הצבאי הובילו ללימודים, ואת 16 שנות השירות הצבאי השלים וסיים כקצין מנהלה בשלישות הראשית של צה”ל.
ב1973- הצטרפו שפרה ומשה לקיבוץ בית אלפא, לאחות אטי אגמון. משה מצא את מקומו והשתלב בחברה, במקומות העבודה ובתפקידים: במפעל הנגררים, בקב-קור, באקונומיה של הקיבוץ ושל המוסד החינוכי. תמיד מאורגן, מסודר, אחראי ומסביר פנים. תוך כדי עבודה ליווה את לופק במעבדת הרדיו והטלוויזיה ולמד את רזי המכשירים האלקטרונים, הן למעשה, בעשייה היומיומית, והן להלכה – בקורסים לימודיים. וכך מצא עצמו ממשיך במקצוע זה, אליו הוסיף במשך הזמן את התמחותו ועיסוקו בתקשורת. תפקידיו אלו הביאו אותו למפגש יומיומי עם ציבור רחב ומגוון, והוא גילה סבר פנים, גישה אנושית ונועם הליכות.
לאחרונה, כשבריאותו התרופפה, חזר לעבוד בקב-קור, וצר היה לו שלא עמד בקצב עבודתן של הצעירות שלידו. דרך חייו של משה הייתה קשה ופתלתלה, ססגונית ורבת מעש, שהגיעה לקיצה בטרם עת.
יהי זכרו ברוך”.
דובי, בנו:
“אבא שלי יקר, עומד אני היום לשאת דברי פרידה, והדבר קשה לי מאוד, לא קל להגיד שלום לאבא. “איש טוב” – הגדרה פשוטה לכאורה. תמיד היית מוכן לעזור לחבר בצרה. איש משפחה אוהב, חרוץ וישר. 36 שנה היה לי חבר, ואיננו עוד. 36 שנה היה