נולד ב – 7.2.1947
נהרג בהתקפה על חיל המשלוח
העיראקי בירדן – 4.12.1968
בן לסוניה ואהוב
אח לאיריס אגוזי וערן

התחנך במוסד החינוכי גלבוע, בקבוצת “צורים”.
רוני יהלום אייזנהוט מספרת על ילדותו: “שנינו היינו ‘הפחדנים של הלילה’, ואחרי כל סרט שראינו, או אם היו רעמים, היינו נכנסים למיטה אחת ומדברים. בכל פעם שהייתי משתתקת, היה שואל: ‘את ישנה?’. כך היינו מחכים עד ששומרת-הלילה היתה באה”.
בת-שבע מלאכי: “תמיד היה הופך בדברים בשקט ורק לאחר שהיה מגיע למסקנה, היה מצהיר אותה בקול. דמיונו היה מפותח ולעיתים תהיתי עד כמה ניחן ילד חסון ובריא זה בנפש כל כך עדינה. ככל שבגר, הופנמו דמיונו ורגשנותו, ונתנו דרך לחוש המציאות ולחכמת חיי היומיום, והרי אין מתנה גדולה יותר מדמיון ומציאות השלובים ביחד. כל כך נהדר היה לראותו חוזר בסופי שבוע הביתה – תמיד מבריק ומצוחצח, וכל כך מעורר גאווה”.
נדב החל להתעניין בנושא הטייס עוד במוסד החינוכי. קרא את ביטאון חיל-האוויר, בנה טיסנים ואף שקל להצטרף לגדנ”ע-אוויר. בכיתה י”ב הסביר להוריו כי החליט להיות טייס. בין יתר נימוקיו, ציין כי: “אני שונא מלחמות ולא חושב שאהיה מסוגל אי-פעם להרוג מישהו. חיל-האוויר פותר את הבעייה, משום שלא אצטרך לראות מה אני מעולל לבני-אדם”.
נדב התגייס לקורס טייס והמתח לקראת האפשרות שיודח מהקורס אינו נותן מנוח לכל אורך הקורס. עם קבלת הכנפיים חדלו החששות מפני ההדחה. הופעתו הפכה לבוטחת ומרשימה, והמדים הלמו אותו להפליא.
בתקופת מלחמת ההתשה, הופגזו יישובי עמק בית-שאן שוב ושוב על-ידי הצבא הירדני וחיל-המשלוח העיראקי, שהפכו אותו לזירת-קרב ואת היישובים למשלטים. ב4.12.1968- תקפו מטוסי חיל-האוויר מטרות בעבר-הירדן. הטייסת אליה השתייך נדב תקפה בסביבות שדה-התעופה מפראק ובאחד היעפים נפגע מטוס ה”סופר-מיסטר” שלו. נדב היפנה את המטוס אל תוך הענן והחל לדווח על מצבו, כשהוא מנסה למשוך לעבר הגבול. למרות המצוקה אליה נקלע, דיבר בשקט, הרגיע את השומעים ותיאר את התקלות, שהופיעו בזו אחר זו. בשלב מסוים נאלץ לנטוש את המטוס והחל לצנוח לעבר הקרקע, בשטח ירדן. מסוק החילוץ עשה דרכו למקום בו נחת, אך התקשה לאתר את נדב, שנאלץ להסתתר בערוץ ואדי, משום שגילה כי לחצן-המצוקה שבידיו אינו תקין, וחשש להתגלות על-ידי הערבים שהחלו לחפשו. כאשר הבחין נדב במסוק המתקרב, יצא ממחבואו כדי לנפנף למסוק, אך אז הבחינו בו המקומיים, תקפו אותו וירו בו, לפני שנסו על נפשם. כאשר הצליח המסוק לנחות, גילה את נדב כשהוא פצוע אנוש, אסף אותו, אך נדב נפטר במהלך הטיסה.
פרשת נפילתו היכתה בזעזוע את כל הארץ: ביום נפילתו של נדב, וכך גם בימים הבאים, נקראו על-שמו תינוקות רבים, שנולדו ברחבי ישראל. רבים מההורים כתבו להורים מכתבי תנחומים ועידוד והזמינו אותם לברית. כעבור 13 שנים, זכו סוניה ואהוב לקבל צרור הזמנות לחגיגות בר-המצווה של הבנים הקרויים על-שם נדב.
בהלוויה השתתפו המונים, בהם רבים מכל יישובי עמק בית-שאן ועמק-הירדן, שלא הכירו באופן אישי את נדב, אך באו לחלוק כבוד אחרון לטייס, שהגן בגופו על ביתם.