נולדה ב – 20.4.1904
נפטרה ב – 20.9.1980
היתה נשואה לאליעזר
אם לדניאל ומשה

סונקה נולדה בלודז’, פולין. בנעוריה הצטרפה לקן השומר-הצעיר והשתייכה לקבוצת חניכים שהקדימו לעלות לארץ. סונקה עלתה ב1924-, הצטרפה לקבוצת חבריה בסג’רה. כעבור זמן קצר, לאחר כנס השומרים בבית-אלפא, הצטרפה כל הקבוצה לקיבוץ.
במשך שנים עבדה בענף המטעים וכן מילאה תפקידים שונים בקיבוץ. מיום בואה לקיבוץ, כבשה את לב החברים ביופיה ובשמחת החיים שבה. בין הראשונים לכל אירוע תרבותי בקיבוץ.
אלעזר הלבני: “לשיא התגלות כוחה הארוטי וחינו הרב, הגיעה סונקה בריקודיה, עת נשף וחג. בליל ראש-השנה חגגו הנחת אבן-פינה לבניין הראשון. הנשף התקיים בצריף גדול, ששימש כחדר-אוכל ומקום לאספות ושיחות. לא אשכח את המון הרוקדים הורה, מעגלי הורה בתוך מעגלי רוקדים, ובתווך, סאראפן שחור על רקע חולצה לבנה, ורעמת שחר חום, כפות הרגליים כמעט לא נוגעות ברצפה ושאגת הרוקדים בפראות ובקצב… מחזה של אקסטזה דיוניסית, דימיתי כי כל זה מתחולל אי שם בהיכל ממקדשי יוון העתיקה”.
חוש האמנות שלה בא לידי ביטוי בעבודות הקרמיקה, שהתמסרה להן בלב שלם ובסגנון המיוחד לה. עבודותיה הוצגו במספר תערוכות:
• בבית ביאליק בת”א (בינואר 1972): ברכו אותה המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד, הרוח החיה בארגון התערוכה (“סונקה מתחרה בריבונו-של-עולם בבריאת חיים מהחומר ועושה זאת בהומור רב”); המשורר ש. חלפי, שציין את סונקה כ”אלכימאית המפיחה רוח יים בחומר המת”; ומטעם הקיבוץ – נתן שחם.
• בבית שטורמן בעין-חרוד (“גן החיות שלי”). כתב אברהם לוי, מנהל המוזיאון: “במשך החודש עברו כמה מאות מבקרים את התערוכה וכולם הביעו בפני הנהלת הבית את התרגשותם נוכח המוצגים. מורים לציור וקרמיקה מבתי-ספר ביקרו עם חניכים ואפילו קיימו כאן שיעורים”.
• ביום ה30- למותה הוצגה בקיבוץ תערוכה מעבודותיה.
אחרי מות אליעזר, בעלה וידידה, קשו עליה החיים בבדידותה ומחלות רבות פקדו אותה.