נולד בלבוב, גליציה
ב – 15.2.1904
נפטר ב – 28.5.1979
היה נשוי לבתיה
אב לזיוה (עורי) ומאיר (מרה)

בגיל 13 הצטרף לתנועת השומר-הצעיר. לנוכח הפרעות האנטישמיות נגד היהודים בעיר מולדתו (1918) החליט לעלות מיד ארצה. יצא לתקופת הכשרה, ללא ידיעת ההורים, אחר-כך גנב את הגבול ברגל ועבר טלטולים רבים, דרך צ’כיה ואוסטריה – עד שהגיע לארץ, והוא בן 16 בלבד.
הצטרף לקבוצה של ביתניה תחתית, בחווה חקלאית של פיק”א על גדות הירדן, וכאשר נסתיימה שם העבודה, עבר לעבוד כחוצב בכביש עפולה-נצרת. כעבור זמן הצטרף לקיבוץ השומר-הצעיר א’ (איחוד בין גדוד “שומריה” ואנשי ביתניה עילית), שישב בק”מ ה5- בכביש חיפה-ג’דה. עבר עימם לגבעת שימרון, משם לקבוצת גבע – ועלה עם הגרעין המייסד להתיישבות בבית-אלפא.
צבי יועד לעבודה ברפת וכבר בשנת 1923 עבד כרועה של שבילי הגלבוע. נשלח ב1927- להולנד, כדי ללמוד את המקצוע. כאשר חזר, לאחר כשנתיים, הפכה הרפת למרכיב חשוב ועיקרי בחייו. אלא שכעבור זמן קצר חלה בקדחת, קיבל זריקת חינין באופן לא מדוייק, שפגעה בעצב ברגלו וכתוצאה מכך הפכה לרגלו למשותקת, והוא נאלץ להפסיק עבודתו ברפת לתקופה ארוכה.
תקופה מסוימת עבד כמסביר בבית-הכנסת העתיק, עד שניתן לו לחזור ולעבוד ברפת. במשך 6 שנים ריכז את ענף הרפת, והיא היתה למקור גאוותו.
בשנת 1936 נשלח לחו”ל לריפוי, ושם פגש את בתיה, עמה הקים משפחה.
בשנים האחרונות לחייו עבר לעבוד בקב-קור. נפטר ממחלת לב.
חיים הורוביץ:
“איש צדיק, תמים וישר – זו התמצית. מראשית דרכו על אדמת הארץ – שרשרת רצופה של מעשים שהיושר, התום והצדקה הינם סימן ההיכר שלהם ושל עושם. איש שהסירוב והמילה לא אינם באוצר המילים שלו. היכול מישהו להעיד שפנה אליו והוא השיב פניו ריקם?”.
זיוה, בתו:
“אבא – כעץ אקליפטוס ששורשיו עמוקים באדמת הקיבוץ, הצומח וגדל ושולח סעיפים, המסתכל בגאווה על הנעשה מסביב, כאומר – ראו את אשר עשינו! אהב והתגאה ביש”.
יעקב איתן: “צבי נשאר צמוד לאמונה התמימה שצריך להמשיך לעבוד בכל הכוחות, הרבה שעות, להסתפק במה שיש, ולהיות על-יד חבר כושל, נחלש, מוכה גורל – להיות על-ידו ואיתו, לסעדו, לעודדו וגם לטפל בו בשעותיו המרות ביותר, כשקרובי משפחתו לא יכלו לעמוד בכך”.
יצחק גולני:
“בנוף האנושי שלנו התבלט במידותיו התרומיות: טוב-לב, תמימות-דרך, נועם-הליכות עם הבריות. ועל הכל חונן במין אצילות-נפש, שקרנה ממנו על בני משפחתו, על חבריו בעבודה שעבדו במחיצתו ועל כל החברים שבאו אתו במגע כלשהו. לא אהב להתבלט וכמו נחבא אל הכלים. אך האיש שהצניע לכת, היה אדם נפלא, משל היה כאחד מל”ו הצדיקים”.