נולדה בקרקוב, פולין
ב – 13.6.1898
נפטרה ב – 30.9.1977

גדלה בבית יהודי חילוני, אך שומר מסורת. אביה היה חוכר קרקעות וניהל משק חקלאי. העניק לילדיו השכלה כללית, בעזרת מורות פרטיות ששכר לצורך זה. כך קיבלה צשקה שעורים במקצועות הריאליסטיקה וההומניסטיקה ואל למדה נגינה על פסנתר. את השכלתה התיכונית רכשה בבי”ס פולני בלבוב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עברה המשפחה לווינה, שם סיימה בהצטיינות גימנסיה. בווינה נוצרו קשריה הראשונים עם השומר-הצעיר.
בשנת 1922 עלתה צשקה לארץ, להפוך לעשייה דברים שהיו עד כה בגדר משאת-נפש.
נעמי בן-ישראל: “אם צעירה הייתי לבני הבכור כאשר החלה צשקה לעבוד בבית התינוקות. את הכשרתה קיבלה בבית-החולים ‘הדסה’ בירושלים ואף עבדה כאחות אחראית בבית-הילדים ‘מונטפיורי’ בירושלים. בימים ההם העריכו את האדם על-פי מעשיו ולא על-פי התואר הרשום לפני או אחרי שמו. היא חוללה מהפכה חינוכית באמצעות גישה חינוכית חדשה, שאיפשרה להורים להיות שותפים בגידול הילד ולקיחת חלק רב בפעילויות בסיסיות, כמו האכלה, למשל. החיים המרו לצשקה, שהרי לא זכתה להקים משפחה משלה. היתה אשה בודדה, אך לא חיה חיי בדידות, שכן אלפי חוטים דקים קישרו אותה לחברים, לילדים ולטבע – לכולם נתנה את לבה באהבה. ידעה לכעוס כאשר לחמה על דעתה, ואולם עם חלוף הכעס מיד הופיעה בת-צחוק טובה, ששימשה לה גשר ליחסים מתוקנים עם בן-ריבה. צשקה לא היתה אם לילד משלה, אך היא היתה אמא לכל הילדים שבהם טיפלה. היא יכלה לומר בכל הכנות ובמלוא המשמעות: ‘כולם היו בניי’.”
בתקופת מלחמת העולם השנייה, נענתה צשקה לקריאה ולצו הנהגת היישוב והתנדבה לשרות במסגרת הצבא הבריטי ושירתה בATS.