נולד ב – 16.7.1901
נפטר – 4.7.1990.
היה נשוי לשרה פוטוק
אב לדן וגדי

נולד בזלוצ’וב, גליציה. כבר בגיל 13 נכנס קובה לארגון צופי והיה פעיל בו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת קובה במשך חצי-שנה בצבא האוסטרי. בגליציה מתרחשת מלחמה בין האוקראינים והפולנים, אלה ואלה מנצלים את הנסיבות לפרוע ולפגוע ביהודים. קובה מתגייס לצד האוקראיני ונופל בשבי. מצבו גרוע, אך חבריו, בראשות דוד הורוביץ, מצליחים למלט אותו מהשבי.
קובה עלה באנייה “הלואן”, בהגיעו לארץ הוא נשלח עם הקבוצה המתיישבת בבית-וגן, שליד יבנאל. ראש הקבוצה שלו הוא דב אופר, המעודד אותו להיות רוכב על סוס, ומאז, כדברי קובה, הוא כבר לא ירד מהסוס… אופר נרצח וקובה נשבע כי במקום בו נרצח – יקום ישוב, ואמנם שם הוקמה ביתניה-עילית וקובה הצטרף לחבורה שהתמקמה בה. קובה העיד כי בוויכוחים שהתנהלו בקבוצה, הוא תמך וצידד בדוד הורוביץ והתנגד למאיר יערי.
קובה מצטרף לקבוצת “השומר” והוא קושר את השמירה לתחביבו הגדול – הצאן. נוסע להשיג כבשים מובחרות, ואף מביא מוינה שבאוסטריה את כלבי השמירה – ה”בוקסר”, וסוסי רכיבה הוא רוכש בעזה.
בעת מאורעות 1929 מבחין קובה במאות הערבים הנעים לעבר בית-אלפא כדי להתקיפה. הוא מקבל מידע מוקדם על כך ודוהר עם סוסתו לעין-חרוד כדי להזעיק את האנגלים לעזרת מגיני הקיבוץ. ואמנם כיתה של חיילים אנגלים הגיעה ממש לקראת סיום ההתקפה.
שנים משמש קובה רועה-צאן, עולה עם העדר האהוב עליו לגלבוע, ואף יוצא עמו לתקופות נדידה למרחקים. קובה אהב את סגנון החיים הזה והתמיד בו, מה-גם שלא נמצאו חברים נוספחם שהיו מוכנים להתחלק באורח החיים הזה.
בזמן הפילוג בבית-אלפא יוצא קובה לתקופה ארוכה לשייך-אבריק, יחד עם השומרים, משם הוא מגוייס למשמר-החופים, ומאוחר יותר, בימי מלחמת העולם השנייה, הוא מתגייס קובה לצבא הבריטי. קובה טוען כי שם החל את פרק השדכנות שלו. המפקד הבריטי טען כי יש לו ביחידה מאות רווקים יהודים, והוא מציב תנאי בפני קובה – אם יחתן לפחות 50 מהם, יוכל להשתייך ליחידה. באותו זמן כבשו את העיר טריפולי שבלוב, וקובה שיכנע את ראש העדה היהודית שם לחתן 50 נערות בתולות עם החיילים. נערך טכס גדול בגטו היהודי וראש-העדה הבטיח לקובה מקום בגן-העדן…
כאשר חזר מהשירות פנתה אליו יונה גולן וביקשה ממנו לדאוג לאלמנות ולנסות לחתן אותן. כעבור שנים הוא מקים את מדור ה”בודדים” בקיבוץ-הארצי, למעשה – משרד שידוכים לכל דבר, שנועד לסייע לרווקים ורווקות להקים משפחות. קובה מארגן טיולים, חופשים ומפגשים חברתיים ורואה הצלחה במעשיו.
במלחמת יום הכיפורים נפל נכדו עופר בקרבות השריון בסיני.
בשנותיו האחרונות עבד בקב-קור.
רבים זוכרים את קובה כדמות ססגונית, שסיפורי הווי רבים נקשרו בה.