רחל (רוחה) סער

נולדה ב – 19/9/1937

נפטר ב -20/4/2022

בת להלנה ודוד ברסקי

היתה נשואה לאורי סער

אם לניר דנה ותמר.

 

לזכרה של רחל (רוחה) סער

(2022-1937)

 

היום, בבית העלמין המשותף, אנחנו נפרדים מרוּחה מחפציבה, רוֹחה מבית אלפא.

רוחה נולדה ב-1937 להלנה ודוד ברסקי, אחות לחווה ואמנון דר, ולגבי הצעיר ממנה. בית המשפחה היה עשיר בתכנים מגוונים, תרבות מכל סוג, סקרנות, פתיחות, אהבה ורגישות. הבסיס שמלווה את רוחה תמיד.

בילדותה ונעוריה השתייכה למסגרות החינוכיות כבת קבוצת “ניצנים”, גם שם רכשה חברים וחברות לכל החיים, וכמו כל שלב בחייה, רשמים דעות וזיכרונות שיעשירו את עולמה.

בבגרותה מתפתחת ועוסקת באהבתה הגדולה: המוסיקה, שהיא כשפה שנייה לה. וכשבידיה בדרך כלל אקורדיון לומדת הוראת ריתמיקה ומציעה אהבה זאת לכל סביבתה.

בשנת 1962 פקד את המשפחה אסון כבד, כשגבי הצעיר נפל בקרב נוקייב.

את אורי, בן הקבוץ השכן, מכירה רוחה דווקא בתקופת חייה בתל-אביב, והם מקימים את ביתם בבית אלפא – הורים נפלאים לניר, דנה ותמר.

בהמשך אהבה נוספת הופכת לעיסוקה, ושנים ארוכות עושה כספרנית במסגרות שונות.

עם השנים מצטרפים למשפחה הנכדים – מיקה, דור, רון, רם ונויה, ורוחה להם סבתא מיוחדת, אהובה ואוהבת.

את כל רגע בחייה מלווה וממלאה עניין ואהבת אדם.

בשנים האחרונות המשיכה בהרחבת אופקים, אם במוזיקה בערוץ היוטיוב, בו אצרה פשוט מוזיקה שאהבה – מוזיקת עמים מכל רחבי הכדור; או בלימוד רוסית – פשוט הכול מעניין אותה.

ולצד אלו במסירות וחברות שאין דומה לה, מלווה את אורי.

השנה האחרונה זימנה לרוחה התמודדות עם מחלה קשה. היא הצליחה להפוך אותה לשנה ממש טובה.

בני המשפחה מבקשים להודות:

לאחת כל כך מיוחדת – צ’ה, שהיא ואימא מצאו את הדרך הלא פשוטה אחת לליבה של השנייה, לשותפות והבנה. צ’ה – תודה על הכול.

למלאכים שלנו – צוות הבית השני שלנו – הבית הסיעודי. תודה לכם אחת אחד.

ולאוהביה הכול כך רבים של רוחה, רוחה.

דנה

* * * * *

רחל סער – הבאה למנוחות

אימא יקרה שלי,

אני מודה לך בכול ליבי.

בר מזל אני, ברי מזל אנחנו.

זכינו בך.

אימא נהדרת.

סבתא נהדרת.

חברה נהדרת.

אישה נהדרת.

מלכה.

אדם אינטליגנטי, רגיש, הוגן, חברותי, חם וחכם, אוהב אדם.

רבים נגעו לליבך ואת נגעת בליבם של רבים.

ידעת להגיע לכולם, בכול מעגל היכרות.

אשת שיחה יוצאת דופן, כולנו אהבנו לדבר איתך. התעניינת, ידעת להקשיב, להביע דעותיך, להבין, להרגיש, לכבד.

ולגרום להרגשה טובה.

אימא יש רק אחת ופרידה היא כואבת.

אבל לחיות חיים מלאים, בסביבה בריאה ואוהבת, להגיע לגיל מופלג ולסיים בכבוד – זו מתנה גדולה. כולנו בני חלוף.

היית לי המון. תמיד איתך, תמיד איתי.

אוהב,

ניר בנך

* * * * *

רוחה,

אימא, סבתא, חמותי שלי – אישה!

דוגמנית האצילות, השמורה למלאכים.

יבש וחם בהר הגלבוע

עצוב ותם – עכשיו היא כאן… בת הגלבוע – לעד.

אהוד מנור כתב:

“אי שם בתוך תוכנו טמונים קולות וזכרונות

מראות רבים שכבר שכחנו

ספרי פלאים ומנגינות….”

את המנגינה שלך רוחה לא נשכח לעולם.

את דברי החוכמה, האינטליגנציה, הידע הרב והמגוון, והשפה הרהוטה כאלו התה רק שלך…

בתקופה האחרונה התגייסת וגייסת כוחות אדירים לעשות את הסוף אצילי ואסטטי כמוך, מעוררת השראה ממש.

הילדים שלך – ניר בעלי היקר, דנה, תמר – שדאגו וטיפלו בך כל כך יפה, כאילו המציאות התהפכה והם כהורייך שלך, שומרים ומגינים.

זכית (זכינו) בצ’ה, שטיפלה בך במסירות וברכות, כמו שהיית ראויה לה.

ואיך לא – “שירת הברבור” שלך – ערב פסח!!!

היה חג משפחתי קסום.

את ואורי כמובן, אזרתם את כל הכוח שעוד קיים בכם.

הנכדים המקסימים, הקרובים והרחוקות – מעבר לים, שהיו גם הן בחגיגה בוידאו – זכו לרגעי שיא ממש, כאילו כולם בריאים, צלולים ונושמים…

שרנו, הקראנו וצחקנו המון, כמו תמיד בבית הזה.

בשירת הסולו שלך: “היה…, היה…” אפשר היה להבחין שאלו נשימותייך האחרונות כמעט….

נוחי לך עכשיו בשלום וברוגע.

את הפחד הכנעת

נזכור ונתגעגע תמיד.

סיגל

 

* * * * *

היי סבתא,

האמת שאיני יודעת מאיפה להתחיל. רק יודעת שאני אוהבת אותך המון ושאני מתגעגעת בלי סוף. אני כל כך שמחה שאת בטוב, שנעים לך, שאת לא סובלת, שאת שלווה עכשיו במשכבך. הכי חשוב לי שאת בטוב ושאת לא סובלת. כל השאר כבר לא משנה.

האמת שבנובמבר היה לנו טורניר בפלורידה, וכשהסתובבתי בין החנויות ראיתי שרשרת שממש תמצא חן בעינייך. שרשרת טורקיז, שזה צבע שאת מאוד אוהבת ומתאים כל כך לעיניים המהפנטות שלך. לשרשרת יש גם חרוז באמצע שנראה כמו פנינה. לדעתי היית עפה על השרשרת. תמיד אהבתי את המחרוזות והשרשראות היפות שהיית עונדת, כמה שזה היה מחמיא לך. בכל מקרה, החלטתי לקנות לך את השרשרת ושמרתי אותה אצלי בתיק גב עד המיפגש שלנו שנועד להתקיים במאי. חשבתי שהמיפגש שלנו יהיה עוד בעולם הזה, אבל כנראה שהוא כבר יהיה בעולם הבא. אחכה בסבלנות עוד כמה שבועות לראות אותך ולהביא לך את השרשרת שקניתי לך. אני מאוד מקווה שתאהבי אותה. לדעתי היא כל כך תתאים לך.

אני יודעת שאת תשמרי עליי ועלינו שם מלמעלה. את אדם כל כך מיוחד ומוכשר. את הסבתא הכי טובה שיכולתי לבקש. תודה שתמיד התעניינת לשלומי ובחיי, תודה על הכינוי הכי טוב שנתנו לי (דולילה), תודה על אין ספור ימי צחוק, תודה על אין ספור רגעי אהבה, ואין ספור סיפורים על אבא (אהוב האלים) ועליי כשהייתי קטנה. תודה על מי שאת.

תנוחי על משכבך בשלום.

אוהבת המון ומתגעגעת,

דולילה שלך

* * * * *

רוחה, חברה יקרה,

חוחקיש, בפי גליה, רוחלה בפי.

אפילו שידענו שאת חולה,

אפילו שידענו שזה צפוי, מותך בא לנו פתע.

כל כך לא מתאים לך לא להיות פה,

כל כך קשה לקבל את הבשורה.

 

הגעתי לבית אלפא כאשתו השנייה, הצעירה של דרורי. קיבלנו את אותה הדירה שמולכם, דלת מול דלת.

כל-כך לא מובן מאליו, אבל את קיבלת אותי ללא כל שיפוטיות.

בפשטות גמורה פתחת בפני את הדלת

לביתך, למשפחתך, לליבך.

היית לי חברה, היית לי משפחה, היית לי אחות.

 

כל עוד רוח בי אזכור אותך, את היכולת המופלאה להבחין בין עיקר לטפל, לנקז ברגע מכל סיטואציה ומכל סיפור את המהות.

את ההתעניינות הכנה שלך בכל הסובבות והסובבים אותך, את הקשב המופלא שלך, היכולת הנדירה לראות באמת את מי שמולך.

את המפגשים איתך שתמיד היו מעשירים ומרתקים, את האהבה שלך למזיקה,

את ההומור המיוחד לך.

את האהבה הגדולה לילדייך ולנכדותייך ונכדך הנהדרים, את הגאווה שלך בהם.

 

תודה לך רוחה, על שהיית בחיי.

ולניר, דנה ותמר

זיכרו שאנחנו כאן, זיכרו שאנחנו משפחה.

אסתי דרור ודרורי

 

* * * * *

רוחה יקרה, חברתי הטובה מאז ומעולם,

אני לא מאמינה ולא מסוגלת לעכל שאני עומדת כאן בביתך היפה מול ילדייך ובני משפחתך ואומרת דברים לזיכרך, כי את אינך…

הכרתי את רוחה מגיל שמונה, כשהגעתי לחפצי-בה בתור ילדת-חוץ וכשהכניסו אותי ביום שהגעתי לכיתה, כיתה ג’, הייתה זו רוחה המקסימה, ילדה מתוקה, שהיפנתה את פניה אלי וחייכה, חיוך של קבלה אל ילדה מפוחדת במקום זר. וזה לא מובן מאליו אצל ילדים הקבלה המיידית הזו… זאת רוחה היקרה והשאר היסטוריה.

חשוב לי לספר לכם – אתם יודעים שילדים, כמו ילדים, יש ריבים, יש ענייני חברה, מי חשוב יותר, מי פחות, והיה פעם ריב נורא גדול בכיתה, שקראנו לו “הריב הגדול”, ואפילו לא זוכרת על מה. רוחה מעולם מעולם לא רבה עם אף אחד, תמיד אהבו אותה וכיבדו אותה, כי אי אפשר היה שלא.

כל כך הרבה שנים היינו חברות, חברות טובות, ולימים כשבגרנו וכל אחת הלכה לדרכה, גם אם לא נפגשנו כל יום, או דיברנו כל יום, החברות, האהבה וההערכה היו בתוכנו תמיד. וכשנפגשנו, השמחה הייתה תמיד גדולה, עם חיבוקים ונשיקות, וכל כך אהבנו לדבר ולדבר, כי דיברנו על הכול. סיפרנו הכול אחת לשנייה, היא גם תמיד סיפרה לי כמה היא גאה בילדיה הטובים, שעושים בשבילה המון ועל הבית הנפלא הזה ששיפצתם עבורה ודאגתם שתעבור אליו, כי הגיל השלישי לא בא לה קל. הבנו וחשנו זו את זו… ואהבנו לשוחח על הכול כי היה תענוג לדבר איתה, וכן…. גם ריכלנו בכיף!

לא אנאם יותר, רק רציתי לספר לכם קצת על רוחה ומה הייתה בשבילי…

אני כל כך כואבת את לכתה מאיתנו.

מרים רונן, חפצי-בה     

* * * * *

רוחה הייתה מאוד קרובה לליבי. כבר מגיל צעיר נפגשנו המון בבית של סבתא הלנה. לאחר מכן, ביקרתי את רוחה ומשפחתה כמעט בכל שבוע בבית-אלפא.

כשהתבגרתי היא הייתה מבקרת אותי בחדרי הקטן בחפציבה.

עם השנים בביקוריי השנתיים בקיבוץ, רוחה הייתה יושבת ומקריאה לילדיי הקטנים.

כשאימא שלנו התעוורה, רוחה ביקרה כל שבוע ודאגה לארגן את הקסטות על מנת שאימא תוכל להקשיב לספרים.

תמיד היה לי כייף לבקר אותה בדירתה הנקייה, ולשוחח עימה, עליה, עליי, ועל העולם.

הכי כייף בעולם היה לנגן ולשיר איתה, היא הייתה מאוד מוזיקלית.

רוחה הייתה אישה מאוד אינטליגנטית, צנועה, היו לה תכונות מיוחדות, הייתה לה תרבות אירופאית. כשהייתי מבקרת אצלה, היא נתנה לי להרגיש שאני המרכז, נתנה את כל כולה, לא העמיסה את בעיותיה שלה.

אנשים אהבו להיות לידה, לצערי אני לא בטוחה שהיה ידעה זאת.

דיברנו על כך בביקורי האחרון.

רוחה גידלה ילדים נהדרים עם אורי, השקיעה ותמכה בנכדים שהביאו לה הרבה שמחה.

היא החליטה כמה החלטות בחייה שלא התאימו לה, אך היו לוגיות, היא ביצעה אותן אפילו שהיה לה קשה.

מאוד אהבתי את רוחה, מאוד רציתי לראותה עוד פעם אחת. התחלתי להסתכל על כרטיסי טיסה לפני כמה ימים, בפסח, אך רוחה העדיפה ללכת לפני שהגיעו בכאבים הקשים, כמו הלנה.

למזלי, ביקרתי אותה לפני כמה חודשים, היה ביקור נהדר, כמו תמיד איתה.

שוחחנו על המוות ועל הקבורה, דברים שהביאו לה הרבה קושי ופחדים.

כולי תקווה, שאכן, כמו שאח שלי אומר – קיים עולם שכולו טוב, וכעת רוחה מצטרפת אליו, ונפגשת עם סבתא הלנה, דויד, אימא שלי, אמנון וכמובן גבי.

כמה חבל שהלכת רוחה, בואי נקווה שאכן נתראה בקרוב.

עם הרבה אהבה והערכה – דגנית

* * * * *

רוחה יקרה,

חברה סקרנית מתעניינת, דעתנית, מוזיקלית, עם טעם טוב המתבטא בלבוש, בסידור הבית ועוד…

את רוחה אני זוכרת עוד מימי ילדותי – תמונה אחת איתה חרוטה בזיכרוני… בבריכת הבוץ – איך רוחה החפציבוקית… נכנסת לבריכה מצד מזרח… ושתינו נפגשות ליד המזח.

וכשהתבגרנו, המוזיקה קירבה בינינו, או יותר נכון – דויד. רוחה באה הרבה לביתנו להתייעץ עם דויד, לשמוע מוזיקה – ליהנות, להתלהב.

וגם נסיעות משותפות לקונצרטים, לאופרות ועוד.

תמיד ידעה להגיד מילה טובה, לשמוח ולהתלהב ממשהו מיוחד.

לאחרונה שיתפה אותי במחלתה ובהחלטותיה, מה שקרב בינינו.

בליל הסדר אשר התקיים ב”רב-גיל” לפני כשבוע, נדהמתי איך הצליחה לשיר סולו, איך אספה את כוחותיה והוכיחה שוב ושוב עד כמה אהבתה לשירה חזקה מכול.

למשפחה – אין מילים בפי לתאר ולספר על הטיפול, המסירות והתמיכה שנתתם, ועדיין נותנים, לרוחה ואורי. אתם נפלאים! ילדים כל-כך טובים.

משתתפת בצערכם ובכאבכם.

רוחה, נוחי בשלווה למרגלות הגלבוע שלנו – של חפצי-בה ובית אלפא, ואם תפגשי את דויד – תהנו מהצלילים ביחד!

זיוה עורי

* * * * *