נולדה ב – 31.12.1912
נפטרה ב – 17.8.1979
היתה נשואה לזלמן
אם לרני

ריבה נולדה במקוב-מזוביצק, פולין. בת למשפחה אמידה, ציונית ומתקדמת. ילדותה המאושרת הסתיימה בעת שהתייתמה מהוריה. המשפחה התפרקה, אך ריבה עברה לעיר ורשה, שם למדה טיפול בילדים ושם הצטרפה לקן התנועה והשתייכה לקבוצת הבוגרים. יחד עם קבוצת “פלנטי” היתה בהכשרה וכאן נפגשה עם חברה לחיים זלמן. בשנת 1933 עלתה לארץ ועברה את תחנות הדרך של קבוצת פלנטי: עבודה ברחובות, התיישבות ברמת-יוחנן ומעבר לבית-אלפא (“הטראנספר”).
במשך שנים רבות עבדה בחינוך וטיפול בילדים. היתה מן הראשונות שהשתלמו בסמינר הקיבוצים. עבדה כגננת שנים רבות והגן שלה נקרא על שמה והפך למושג: “גן ריבה”. ריבה חוללה מהפכה באופן ניהול הגן – נלחמה על תנאים משופרים ושינוי פני הפעילות והחצר.
כעבור שנים, בגלל ליקוי בראייה נאלצה להפסיק עבודתה בגן, אך המשיכה בעבודה בתחום החינוך. החלה לעבוד בבית-הספר לחינוך מיוחד ברמת-דוד ועסקה בכך במשך 9 שנים.
בשל מצב בריאותה חיפשה מקום עבודה קרוב יותר ועברה לעבוד בבית-שאן, בבית-ספר “עיינות” לילדים טעוני טיפוח, וזאת לאחר שסיימה קורס לחינוך מיוחד. בעבודה זו הצטיינה ריבה באופן מיוחד. לאות הערכה, קיבלה מעיריית בית-שאן את אות הכבוד: “יקירת בית-שאן”.
דבורה תלמי: “כגננת נהגה בלב אוהב, רחב יותר מרוחב גופה וזרועותיה, וכל ילד הרגיש את עצמו בחיקה, בטוח ואהוב. זהו נכס שניחנים בו, מתת אלהים. ריבה הקרינה את חומה על פעוטותיה, הם אהבוה מאוד, ורבים מחניכיה שמרו לה אמונים גם כשגדלו. בית שריבה עבדה בו, היה תמיד היפה והנעים ביותר. הפכה כל גרוטאה בלויה למכשיר יעיל ונאה. הכל נצבע בצבעים מרהיבים והועמד בזווית הראויה. הגן היה ביתה, הילדים ילדיה, והיא נמצאה בו שעות רבות. היא האכילה את הילדים את כל הארוחות, השכיבה אותם לישון בצהרים ובערב – אף אחת לא יכלה לענוד ביום עבודה ארוך כזה. היו לה כוחות נפש נדירים והישגיה עם הילדים היו לא שגרתיים”.
דפנה לוי, מנהלת בית-הספר בבית-שאן: “תמיד צעדת צעד אחד קדימה, לפנינו המורים הצעירים. נמרצת, פעילה, איכפתית, עידכנת והעשרת את עצמך בנדבכי ידע נוספים. כאבת את כאב הילדים ומשפחותיהם ושמחת בשמחתם. עם יציאתך לגימלאות, תכננת לשפר ראייתך, לראות עולם ולמלא את חייך בתכנים חדשים ומראות שנמנעו ממך שנים רבות”.
רוזי נוימן: “מנקודת ראותי האישית היתה לי ריבה למשענת ועזר רב להתאקלמות בבית-אלפא. כמטפלת חדשה וחסרת נסיון, כאם צעירה – היתה לי ריבה מקור לא אכזב למילה טובה, לעצה, לעידוד וסיוע”.