נולד ב – 25.4.1931
נפטר ב – 9.9.2001
אח לעוזי (בהט)

אחיו, עוזי: “רפי נולד כשהקיבוץ היה בן 9. הוא גדל והתחנך בקבוצת אלון.
אני נולדתי שבע שנים אחריו. מרגע שעמדתי על דעתי, הבנתי שיש לרפי בעיה, אבל לא ידעתי בדיוק מהי. תמונות בודדות זכורות לי מהתקופה הקצרה שהמשפחה עוד הייתה שלמה. אמא עבדה במכבסה, ואבא ברפת. אבא לימד את רפי לחלוב את הפרות, ושם עבד בצעירותו. אבא נהרג ברפת, בשנת 1943, כשרפי היה בן 12, ואמא גידלה את שנינו.
כששאלתי את אמא, יותר מאוחר, מה הסיפור של רפי – היא סיפרה לי שכשהיה תינוק בן חצי שנה, חלה ושכב עם חום גבוה כ10- ימים. הוא יצא מהמחלה שונה מכפי שנכנס אליה. אמא חשדה שהייתה לו דלקת קרום המוח, אך דבר זה לא ניתן היה להוכיח באותם הימים.
למרות זאת, הרבינו לבלות יחד בשעות המעטות שאמא התפנתה מעבודתה. שיחקנו שח, מירוץ סוסים וריכוז – מאותם המשחקים של פעם. עוד לפני כן זכורים לי הטיולים על ההר עם אבא ושתי הכלבות השחורות שלו, אלפא וזאבה. רפי טיפס ראשון ועזר לי במקומות הקשים. קטפנו המון פרחים והבאנו לאמא.
כשרפי סיים את המוסד, הוא התגייס לצבא ושירת בתותחנים. עשה ככל יכולתו וזכה ליחס מיוחד ממפקדיו. אחרי הצבא, עבד הרבה שנים בגן-הירק. שם נפצע בעין ומאז התקשה בקריאה, דבר שאהב מאוד. לאחר מכן עבד בקב-קור, ולמרות המגבלות היה מאוד דייקן. לאחר שעות העבודה, האזין להרבה אופרות ולקונצרטים. הכל עניין אותו. ידע היטב מה קורה בקיבוץ, השתתף בכל האירועים ואהב מאוד את הבית.
מי שהכיר אותו מקרוב – ידע את מעלותיו, למרות הקשיים שהיו לו. המשפחה מאוד כיבדה אותו והייתה סבלנית כלפיו. הוא היה בעל חוש הומור ומזג נוח. תמיד ידע להעריך כל עזרה שקיבל, והקפיד להודות על כך לכל אותם בעלי הנפש הטובה. במיוחד לאחיות, לרופאים, לרחל’ה קפלן ולסמדר בבית הסיעודי, לרינה שוהם, להלנה, ולעוד רבים אחרים.
קשים היו חייו וקשה היה לראותו בסבלו. בשנים האחרונות סבל ממחלת אסטמה קשה, והיא שהכריעה אותו בסופו של דבר.
אזכור אותך, רפי, כפי שחיית ואיך שהתמודדת באומץ לב עם חייך הקשים. תנוח על-יד אמא ואבא, לרגלי הגלבוע שכה אהבת”.

איירה רז: “עבדנו יחד בציפוי הישן, ותמיד אמרתי, ולא הייתי היחידה – ‘הלוואי שכולם היו עובדים כמו רפי, כל כך חרוץ ומסור לעבודה’. אני שמחה שגם הספקנו לרקוד יחד בפורים. איש יקר, אתה תהיה לי חסר”.
רינה גוטמן: “נכון שהגעת לגיל 71, אך נראה היה שעוד ימים רבים וטובים מחכים לך. עם מותך, השארת אותנו לא מוכנים ומאוד מופתעים. הייתי רוצה שתחזור לפחות לכמה דקות, כדי להגיד לך שאהבנו אותך מכל הלב! נוח בשלום על משכבך”.