שאול זיו

נולד ב -2.9.1937

נפטר ב – 24.12.1999

בן לרחל ז’ורק

היה נשוי לאפרת זיו

אב לאורון, נועם ושרון

ילדותו

זיו נולד בכפר בגליציה סמוך לעיר לבוב. בהיותו בן ארבע פלשו הנאצים לכפר הולדתו והוא איבד את אביו. זיו, אמו וסבתו הסתתרו בעליית גג אצל אחד מעובדיו של אביו, אך הוסגרו לגרמנים ונשלחו במשאית למחנה ריכוז. אמו של זיו הצליחה לשחד את אחד השומרים בתכשיט זהב, והשליכה את בנה מהמשאית כשהיא מנחה אותו לחזור למקום המסתור. לאחר מספר ימים חברה אליו האם שהצליחה אף היא להימלט, ויחד החלו במסע נדודים במזרח אירופה כשהם מתחזים לאוקראינים. לקראת סיום מלחמת העולם השנייה הגיעו למחנה פליטים בלובלין, שם חלתה אמו. השניים נלקחו תחת חסותו של קצין יהודי מהצבא האדום, רפאל ז’ורק, שאיבד את משפחתו בשואה. ז’ורק ערק מהצבא ולקח את השניים עמו לצרפת. באפריל 1947 עלו על אוניית המעפילים “תיאודור הרצל”, אך האונייה נתפסה על ידי הבריטים והנוסעים בה נשלחו למחנות המעצר בקפריסין. מקפריסין עלה זיו לארץ ישראל בעליית הנוער ונשלח לקיבוץ הזורע ואחר כך לבית אלפא.

שירותו בצה”ל
עם גיוסו לצה”ל בשנת 1955, ביקש זיו להתנדב לקורס טיס, אך הקיבוץ מנע זאת ממנו משום שלא רצה שיתחייב לשירות קבע. על כן התנדב לשייטת 13. במסגרת הכשרת הלוחם בשייטת עבר אימונים עם צוותו בחטיבת הצנחנים ועשה קורס מפקדי כיתות עם לוחמי גדוד 890. עם פרוץ מלחמת סיני צורפו הלוחמים לצניחה במעבר המיתלה במבצע מכבש. במהלך הלחימה השמיד זיו בירי בזוקה משאית עם עשרות לוחמי פדאיון‏[1].

לאחר מלחמת ששת הימים פיקד על אחת החוליות ב”מבצע ברזלית” בו הושמדו קטעים ממסילת הרכבת בצדה המערבי של תעלת סואץ. לאחר המבצע השתחרר מצה”ל ועבד בקיבוצו ניר דוד. ב-1969 חזר לשייטת 13 ומונה לסגנו של מפקד השייטת, זאב אלמוג. במלחמת ההתשה פיקד על הלוחמים במבצע בולמוס 5 – פשיטה על המתחם המצרי בראס עדבייה. במבצע היו לשייטת שני פצועים קל בלבד, לעומת 32 הרוגים מצרים. ביולי 1969 השתתף בפשיטה על האי גרין ונפצע ברגלו. לאחר מספר ניתוחים ותקופת התאוששות חזר לפעילות מבצעית ופיקד על הפשיטה במבצע “תרנגול 25” ביוני 1970.
באוקטובר 1971 סיים את לימודיו במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ומונה למפקד שייטת 13. תקופתו כמפקד היחידה התאפיינה בשורה של מבצעים נועזים בלבנון, בהם מבצע ברדס 54-55 וגולת הכותרת מבצע אביב נעורים‏[2]. במלחמת יום הכיפורים פעלה השייטת בזירה המצרית ב-16 מבצעים, איבדה שניים מלוחמיה במבצע ליידי – הפשיטה על נמל פורט סעיד, שנקבעו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. לאחר המלחמה פעל לאחד את יחידות שייטת 13 ויחידה 707, יחידת צוללים הגנתית, ליחידת קומנדו אחת גדולה, אך למרות שחזונו התגשם, לא זכה לפקד על היחידה המאוחדת ולתפקיד מונה צבי גבעתי. זיו יצא ללימודי תואר ראשון בגאוגרפיה ותולדות ארץ ישראל באוניברסיטת תל אביב, בסיומם מונה לאחראי לתכנונים אסטרטגיים באגף התכנון. ב-1977 פרש מצה”ל בדרגת סגן אלוף.
לאחר שיחרורו
זיו הקים את המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכון וינגייט ועמד בראשה, בנוסף הקים חברה לטיולים אתגריים בשם “אוויר, ים, יבשה”. ב-1999 נפטר ממחלת הסרטן ונקבר בקיבוצו ניר דוד. מספר שנים לאחר מותו הוכר כחלל צה”ל, שנפגע מצלילות שעשה בנחל קישון במסגרת שירותו הצבאי‏.