נולד בוורשה, פולין
ב – 26.6.1911
נפטר ב – 15.8.1979

בילדותו התייתם מאמו, ואביו דאג להשכלתו באחת הגימנסיות הטובות בעיר וורשה. בגיל 11 הצטרף לקן השומר-הצעיר בעיר. בקן התחבב על כולם, היה מראשוני המדריכים, והתבלט עד הגיעו להנהגה הראשית.
הצטרף לקבוצת “פלנטי”, אך בזמן עליית הקבוצה לארץ, עוכב בתפקידו בהנהגת התנועה. בשנת 1934 עלה לארץ ועבר עם חברי הקבוצה את תחנות דרכה: התיישבות ברמת-יוחנן ומעבר לבית-אלפא (“הטראנספר”) ב1940-. בשנת 1939 נשלח ע”י התנועה לפולין ובנס הספיק לחזור לארץ לפני פרוץ המלחמה.
בבית-אלפא היה מדריך של חברת-נוער של נוער מגרמניה (מניצולי אניית המעפילים “פטרייה”) ואחר-כך, במשך שנים, מורה, מחנך ורכז פדגוגי במוסד החינוכי גלבוע.
שליח התנועה בברזיל ובפעם השניה – רכז המשלחת בדרום אמריקה.
שימש פעמיים כגיזבר הקיבוץ, ובשנים האחרונות רכז מחלקת החינוך בקיבוץ-הארצי.
נפטר באופן פתאומי מהתקף-לב.
ישראל סלעי, שותף במחלקת החינוך: “כזה היה שלמה – עקשן בגישתו לעקרונות, תקיף בתביעתו מאנשים – מבוגרים וצעירים. דבק בעיקר ועם זאת ער לתמורות, פתוח להקשבה, להבנת אדם. באלה היה טמון כוח השפעתו המדריכה והמחנכת”.
עדנה ואפרים רוזן: “היה לנו ידיד. לא אינטימי מדיי, לא משתפך, שומר על מרחק, על עצמאות, באיפוק, כאומר – אל תדאגו לי, אני מסתדר לבד ובכבוד. לא אהב לדבר על עצמו. משהו מביישנותו של ילד בודד שצמא לקירבה וחום אנושי ומסייג עצמו שלא נפלוש אל תוכו וייראה חלש, ערירי, בודד”.
שלמה יפה: “חייך היו מסכת של פעילות ומסירות לקיבוץ ולתנועה, אותם שירתת במיטב יכולתך, עד אשר הגורל האכזר תלש אותך מתוכנו – ואתה עוד מלא מרץ ונכונות להמשיך. אינך עוד עמנו שלמה, אך דמותך תמשיך לחיות בתוכנו”.