נולד – 2.5.1942
נהרג בתקיפת כוחות סוריים
ב – 2.2.1970
בן לפניה ושמעון וינטורב
אח לערגה (ברנע),
אסתר (פרג) ועמוס

היה ספורטאי מוכשר, צייר, הירבה לקרוא, בעל עט שנון, תאב-דעת, התאמץ בלימודים היכן שהחומר ענה על הסקרנות האינטלקטואלית שלו.
כתבה שלומית טנא, בת קבוצתו: “שלמה היה גאון-פרא, ילד מבריק, נון-קונפורמיסט, ששום מסגרת אינה מתאימה למידותיו. עשיר וסוער מכדי שיהיה ‘כמו כולם’. אי-אפשר להכתיב לו את דרכו, משום שיש לו דרכים משלו. לא היה עוד מישהו שנוכחותו כה בולטת ומורגשת”.
התגייס לחיל-האוויר והתקדם אט-אט ביכולתו ובתפקידיו. כמו טייסים רבים, נקלע גם שלמה לדילמה של “טייס וקיבוץ” וטען כי יש לראות בטייס מקצוע לכל דבר.
אל”מ אורי אבן-ניר, מפקד הטייסת: “לקח לנו זמן עד ש’גילינו’ את שלמה. הוא גמר את קורס-הטייס עם ציונים בינוניים ולא התבלט בתחילת דרכו בטייסת. אבל היה לו כוח רצון בלתי רגיל וראש בריא על הכתפיים והודות להם הגיע במשך הזמן לרמת טיסה טובה. באחת הגיחות הפיל שלמה את המיג הראשון – וקיבל את ההכרה ביכולתו. במשך חמישה חודשים הפיל עוד ארבעה מטוסים”.
בעקבות כך זכה שלמה למעמד של “בכיר” בחייל והתקדם לתפקיד של סגן מפקד טייסת. במהלך מלחמת ההתשה, השתתף בכ50- גיחות לשטח האויב. בתום כל קרב נהג להגיע לקיבוץ והיה מספר בחדר-האוכל ל”חוג המעריצים” את מהלך הקרב לפרטי-פרטים.
ב2.2.1970- התחולל ‘יום-קרב’ בגולן, במהלכו יזם חיל-האוויר פעילות אווירית בשמי סוריה, שבה נועדו מספר מטוסים לשמש ‘פיתיון’ ואחרים נועדו לתקוף את המטוסים הסוריים ולפגוע בהם. שלמה שימש ‘מספר שניים’ למוביל. הרביעייה טסה נמוך מאוד ולאחר שחצתה את הכנרת, כ20- ק”מ בתוך השטח הסורי, החלו יחידות נ”מ סוריות לירות לעבר המטוסים. לפתע נראה המיראז’ של שלמה מתרומם, בניגוד להוראות, ואחר-כך צלל והתרסק בקרקע. מאוחר יותר התברר כי שלמה נפגע מפגיעה ישירה של פגז נ”מ בודד – דבר נדיר ביותר – ונפל קדימה בתוך התא – ולכן לא ניתן היה להבחין בו.
ארבעה ימים לאחר-מכן החזירו הסורים את גופתו לידי ישראל.
מפקדו, אל”מ יעקב אגסי, ספד לו: “מותו של שלמה היה אבידה בסדר גודל לאומי, משום שהבחור נועד לגדולות”. בעת מותו שימש כסגן מפקד טייסת.
בן 28 היה במותו. הניח רעייה – עליזה, שהייתה בחודש התשיעי להריונה – בן (יפתח) ובת (דליה). ביום השלושים לנפילתו, נולד להם בן נוסף.