נולד בצפת – 14.7.1924.
נהרג בקרב על מצודת עיראק סוידאן בנגב – 10.6.1948.
נקבר בבית-אלפא

שמעון נולד בצפת להוריו שולמית ומנחם. התחנך במוסד החינוכי במשמר-העמק, ובגיל 17 עבר לתל-אביב וסיים לימודיו בביה”ס “תיכון חדש”. בעת לימודיו בת”א הצטרף לתנועת הושמר-הצעיר, והיה חבר בגדוד “השדה” קן צפון. עימם יצא להכשרה בבית-אלפא ב1943-.
כאשר פרצה מלחמת העצמאות, ביקש שמעון להתגייס לפלמ”ח. בקיבוץ התנגדו לגיוסו, משום שהיה בן יחיד להוריו, ובשל מחלת האסטמה, ממנה סבל. אך שמעון היה נחוש בדעתו להתגייס והוא התמנה לקצין התרבות של הגדוד השביעי בחטיבת “הנגב”.
שמעון לא השלים עם תפקידו ובקש להיות חייל קרבי באחת מפלוגות השדה. בקשתו-תביעתו נדחית, אך הוא משתלם ומתאמן בחשאי בהפעלת ה”פיאט” – נשק אנטי-טנקי אישי, המופעל באופן ידני. הוא משתתף, למרות האיסור, בקרב הקשה שהתנהל באיסדוד.
משטרת עיראק סוידאן (שנקראה גם “המצודה” ו”המפלצת”) היתה מתחם מרכזי בנגב הצפוני, משום שחלשה על צומת הדרכים המוביל לנגב (מצפון לדרום) ועל הדרך ממג’דל לפלוג’ה (מזרח-מערב). כאשר פינו הבריטים את כוחותיהם, מסרו את המשטרה לידי הערבים. נדרשו לצה”ל שמונה התקפות, כל אחת בדרך שונה, עד שכבש את המשטרה.
ההתקפה השלישית בוצעה ב10.6.1948-, ערב ה”הפוגה” הראשונה. הכוח התוקף (הגדוד ה7- של הפלמ”ח) הסתער מספר פעמים וגרם לכך שהמצרים נסוגו מהמשטרה, אך בשלב הזה כבר לא היה בידי כוח הפלמ”ח תחמושת, והוא נאלץ לסגת. מפקד הפעולה נפצע ושמעון לקח על עצמו את ארגון הנסיגה. בעת הנסיגה הותקף חלק מהכוח ע”י מטוסים מצריים, שהפציצו את הכוח. בהפצצה הזו נפצע שמעון, הובא לרוחמה, אך לא ניתן היה להצילו. הוא נקבר באופן זמני ברוחמה, ומאוחר יותר הועבר לקבורה בבית-אלפא.
אמו של שמעון, שולמית, היתה עובדת סוציאלית, ובין היתר טיפלה במשפחת עולים בטירת-הכרמל. כעבור כעשר שנים היתה האשה-העולה בהריון, ושולמית הפצירה בה כי אם יוולד בן, ייקרא שמעון, על-שם בנה שנפל, ולא הותיר אחריו דבר. ואמנם, בדיוק בעשור למות שמעון נולד בן – ונקרא שמעון, על-שמו.