נולדה ב- 06.03.1913

נפטרה ב- 27.8.2008

הייתה נשואה ליואל שבת

אימם של תמרה יעקובי קלדרון,
אמציה ושולה שבת.

דברים על הקבר (יהודה גולני)
שרה נולדה בעיר לכוביץ בפולין להוריה משה ורבקה-אסתר לכוביצקי שרה שבת חייתה את שש שנותיה האחרונות ב”בית רב גיל”. לאחרונה קצב חייה הכיל רק מעט מזעיר ממה שהיה נחלתה לפני כן. מידי פעם, כשהייתי נכנס לשם הייתי פוגש אותה ומנסה לעורר אותה לרענן את זיכרון היכרותנו. למעשה, יצא לי להכיר את שרה, ולהעריך את ידיעותיה ועולמה, כאשר לפני עשרים שנה היינו שנינו חברים במערכת עיתון הקיבוץ, והבילוי המשותף פתח דלתות לב, וחיבר בין שני העולמות הכל-כך שונים שלנו. חוש ההומור שלה מצא חן בעיני, והיינו מתלוצצים על דברים שונים בחיי הקיבוץ. דברים שנקודות ראות של שנות דור מפרידים ביניהם.
מסיפוריה למדתי על הצטרפותה לקיבוץ כעלמה, שבאה בעקבות חברה. עלמה ש”העולם השיתופי” היה זר לה, והיה עליה למסור את בגדיה הטובים למחסן הכללי, ולראות שבחורות אחרות מתנאות בהם. שמעתי ממנה עלי ועל מעללי כילד שובב, דברים שידעתי ודברים שלא ידעתי. על תקופה של הסתפקות במועט, אך עם אושר רב. פעם תוך כדי עבודתנו המשותפת נזקקתי לתרגום משפת היידיש, שכה הייתה קרובה לליבה, והיא בשמחה עזרה לי, וניכר בה האושר של השימוש בשפה. עם חלוף השנים שמרנו על קשר של ידידות, ומידי פעם בקשתי ממנה עזרה בתרגומים, אך הזמן השכיח ממנה דברים שידעה בעבר. למרות קושי זה צחקנו והתלוצצנו ברוח טובה, העוזרת כל כך לרענן את הזיכרון ואת הבריאות. ש ו ר ה’ ל ה – כך קראתי לה, בעקבות שיר שתרגמה לי מיידיש, והרגשה טובה של ידידות שרתה בינינו, כשקראתי לה כך. היינו מתלוצצים כפי שעוד ניתן היה, גם כאשר דעך הזיכרון, וקשה היה לה למצוא את החלופות העבריות. בזמן האחרון נסתגרה בעצמה וקשה היה לי לדובב אותה. היא ממשיכה לחיות בזיכרוני, הולכת בשעות בין הערביים בשבילי הקיבוץ, וסופגת את המראות והקולות אשר הפכו לשירים, שירים ביידיש של עולם אחר, עולם שהביאו החלוצים במטענם- זיכרונם. עד כמה שנראה לי, חייתה שרה חיים יפים ועשירים, והיא ממשיכה לחיות בילדיה ונכדיה, וכן בליבותיהם של אלה שחייתה ביניהם .
נוחי בשלום שורה’לה.