נולד ב – 31.10.1929
נפטר ב – 14.12.1995
היה נשוי לרינה
אב ליואב, אסף, ערן,
מיכל ינוב ויעל גל

דשיק הוא בנם של פילק וזיגה, מראשוני המייסדים. שייך לקבוצת ילדים קטנה ומלוכדת, העומדת עם ההורים החלוצים הנוקשים והעקשניים, בקשיים של שנות בראשית
כותב הלל: “מבוססים בבוץ החורף, יחפים בשרב הקיץ הלוהט של גבעת העקרבים והטרשים, היא בית-אלפא של פעם. תופסים מחסה מירי שכנים עוינים ומתחרים עם ילדיהם בידוי אבנים”
כותב שאוליק:

“תמיד היינו יחד, 65 שנים – מבית התינוקות ובית-הילדים הראשון, דרך חברת-הילדים המשותפת עם חפצי-בה, יחד עברנו למוסד החינוכי, יחד יצאנו למלחמת השחרור בכתה י”ב, יחד עבדנו בגן-הירק. היית תמיד הראשון – בכל הדברים: הכי גבוה בקבוצה השומרית, הרץ המהיר ביותר בספורט, חריף במתמטיקה ובחשבון
פורצת מלחמת השחרור. דשיק בן יחיד להוריו והלבטים ידועים, אך הוא אינו מוותר והולך עם כולם לאותה מלחמה קשה וממושכת, ממנה לא חזרו רבים. ימים ארוכים ושעות אין ספור מבלה בדרכים, במשלט. תמיד שלו, קר רוח, שקול ורוחו טובה
דשיק עבד שנים בחקלאות: בפלחה, ריכז את המספוא, שמש גזבר באגודת המים והיה פעיל בקיבוץ הארצי. בשנותיו האחרונות עבד בקב-קור
בשנת 1944 הציל דשיק שני ילדים טובעים מבריכת הסחנה. האירוע הזה התפרסם במרבית עיתוני הארץ. דשיק היה אז בן 13 והנערים הטובעים היו בני 17-18
כותב יואב, בנו:
“מבחינתי היה אבא איש צעיר, ויותר מדי צעיר הוא עזב את עולמנו. למרות שלא הרבינו לדבר, היה הרבה מהמשותף והייתה הבנה רבה. בכלל איזה הוכחה צריך אדם לאהבת ילדו, יותר מבן שמתחפש בפורים לאבא, עם בגדי עבודה, כובע וחרמש קטן?
הוא היה ריאליסט מובהק, שאהב ללמוד את התיאוריות העדכניות בעזרת ספרי המדע החדשים”
יעל, בתו:
“אני מתפללת שידעת כמה אנחנו אוהבים אותך – כי גם אנחנו, כמוך, המעטנו במילים בינינו. נאהב אותך תמיד, תנוח עכשיו”