נולד ב – 7.10.1912
נפטר ב – 25.1.1994
היה נשוי לשרה
אב להגר שיזף וליצחק
אח תאום למשה כהן

דוד כהן, יליד ברנוביץ, פולין. עלה לארץ ב1933-. דרך קבוצת פלנטי ברחובות, הגיע לרמת-יוחנן. אחרי לידתה של הגי הבכורה, עזבו דוד ושרה את הקיבוץ. דוד התמסר לעליה הבלתי-לגאלית, לארגון העולים מארצות אירופה. שרה נפטרה בלידתו של איציק ודוד נשאר לבד עם ילדיו
ב1953- חוזר דוד לבית-אלפא. עובד בפלחה, בערמות הזבל, מדריך גרעין ארגנטינאי, עובד במטעים. לאחרונה אחראי להכין עצים לבניה
שרה שבת מספרת: “והנה חזרת אלינו, לבית-אלפא, ואנחנו שמחנו לקבל אותך – הפועל החרוץ, האיש המוכשר והחביב על כולנו”
מילות פרידה מאבא – דברי הגי
“היה היה”, כך מתחילות כל האגדות… כך סיפרתי עליך בחנוכה האחרון. ועכשיו זו באמת אגדה, שהגיעה אל סופה. מן היער של רוסיה, דרך מלחמות ותהפוכות, אל מרגלות הגלבוע
אחרון האחים הכהנים, הבנים של סבתא גניה – נקרא לישיבה של מעלה. גזע מיוחד, קשה ועקשן – כמו האדמה שלנו. סגור כאגוז בקליפתו. מסתפק במועט ומוכן לחלוק בכל עם זולתו. ומעל לכל, אבא וסבא אוהב ודואג וקורן למראה ניניו. כל שנות ימי חיי – הלכנו תמיד יחד
אני זוכרת אותך עלם חמודות, בחור יפה תואר, וגם עץ ששחה קומתו. לב שנשבר פעם ועוד פעמיים. נופל וקם ואינו מוותר. שומר בקנאות על עצמאותו והעבודה לו ערך עליון. גם ערך, גם התמסרות, אולי גם שכחה
נושא את כבודך כאדם ריבון בכל רגע, עד דום. ביקשת בלי הספדים – אנחנו רק נפרדים ואומרים שלום. גם אם אתה בא-ימים – הפרידה כואבת!
בחודש שבט בשבילנו השמיים בוכים. ב-ט’ בשבט הלכה מאתנו אמא – ומשהו בך נשבר ולא התאחה מעולם. מאז שוב לא היית אותו אדם. בי”ב בשבט אנחנו נפרדים ממך לתמיד. אבל כל עוד אנחנו חיים – אתה בלב כולנו”
פרידה- דברי איציק
נפרדנו אמש כפי שרצית שנפרד. בצנעה. בזקיפות קומה, בברכת שלום למשפחה, לחברים ולידידים. חיוך על פניך, ידעת כי לא הכבדת על איש. נשארת עם מכאובך בגאוותך, בשתיקה, נאחז בציפורניך והן הולכות ונסדקות, המה מתפוררות, נאחזות ביצירה ובקדושת העבודה
טרם שחר בפטישך קבעת מסמרות חייך, ובלבך פנימה נשאת באהבה את שירת בית אמא
תלם ארוך חרשת אבא, מערבות רוסיה הקרה, מפרנסת המשפחה בעודך ילד – לרכישת תורה ודעת, להשכלה ותרבות, לאהבת הספר והשירה. חרשת תלם שכולו אהבת האדם והאדמה הזאת, ואין אחרת
אהבת ולא סלחת, דבקת באדמה זו, ואליה אתה שב. דרך ארוכה נשאת בסגור לבך, שליחות עלומה. נצרת ולא פרשת, לבל תדבק בך ההתהדרות העקרה. לקחת עמך מעלמותך ולנו לא פרשת, נותרנו עמך בצילם של אילנות זקופים, שותקים ומיישרים מבט אל השדות בברכת שלום אנו נפרדים ממך, כולנו: הילדים, הנכדים, הנינים, החברים, המשפחה והידידים
היה שלום אבא. כך נזכור אותך